כשחברות צריכות מקום למרחב
היו שלוש חברות בשם זי׳זי׳, ליה ודנה; כל אחת מהן הייתה שונה ואהבה משהו אחר; זי׳זי׳ אהבה לצייר, ליה אהבה לרקוד היפ-הופ ודנה אהבה חיות. למרות החברות הקרובה ביניהן, כל ערב היו מריבות בין שלוש החברות, והן תמיד מצאו סיבה להתווכח.
יום אחד, בזמן מסיבת הפיג’מות, זי׳זי׳ לא סבלה את הריבים ואמרה בכעס: למה אתן כל הזמן מעצבנות אותי?! אתן יכולות להיות קצת בשקט?! ליה ודנה, ששמעו את דבריה, השיבו מייד: אנחנו לא נקשיב לך! את לא הבוס שלנו! תפסיקי להתנהג כאילו את אמא שלנו, תהיי את בעצמך בשקט!
זי׳זי׳, שנפגעה מאוד, אמרה לשתיהן: אם אתן לא יכולות לעמוד בחוקים שלי, אז הדלת מולכן! אם בא לכן, תצאו, ואם תמשיכו להתחצף אליי, אני לא צריכה אתכן בחיי! לליה אמרה: ליה, תלכי לשיעורי ההיפהופ שלך, אני לא צריכה את הריקודים שלך בדירה שלי; ולדנה אמרה: את יכולה ללכת ללטף את החיות שלך כי לי יש את מיסטר האגי, הדובי שלי!
ליה ודנה יצאו מהדלת כועסות ומאוכזבות, ולא דיברו עם זי׳זי׳ במשך חמישה שבועות. כל אחת עשתה את מה שהיא אוהבת, אבל הזמן עבר, והן התחילו להתגעגע זו לזו. הן לא הצליחו להימנע מהמחשבה על החברות שהן איבדו.
בסופו של דבר, שלושתן הצטרפו לקבוצה הפרטית שלהן וכתבו זו לזו: “אנחנו מצטערות, נוותר על הריבים, וניתן יותר זמן אישי ותשומת לב זו לזו”. המריבות ביניהן פסקו כמעט לחלוטין כי הן הבינו שכל אחת מהן מוכרחה לקבל את המרחב האישי שלה כדי לשמור על חברות טובה.
ממרים ברזילי, כיתה ה ממד אמונים
תודה על הקריאה!
