“איתמר ודניאל” / עמית שחר – כיתה ג1, “נועם” נתניה
איתמר היה ילד שובב מאוד. הוא אהב להציק לילדים ולהפריע למורים ובגלל זה אף אחד לא אהב אותו אבל זה לא הפריע לו.
יום אחד המנהל של בית הספר אמר שילד אחד בא אליו ואמר לו שמישהו
לקח לו כסף. כולם חשדו מייד באיתמר והתרחקו ממנו יותר מהרגיל. עכשיו
הוא היה עצוב כיון שהאשימו אותו על לא עוול בכפו. הוא אפילו לא רצה ללכת לבית הספר.
למחרת הוא הלך לשירותים. בדרך, הוא ראה ילד בשם דניאל מכיתה ב’ נכנס לכיתה ריקה, אבל כשדניאל יצא, איתמר ראה שדניאל מחזיק ביד כסף. הוא הבין שדניאל היה הילד שלקח את הכסף אבל הוא לא ידע מה לעשות – מצד אחד כולם חושבים שהוא לקח את הכסף אך מצד שני הוא לא רוצה לבייש את דניאל.
מה עליו לעשות? הוא לא ידע.
הוא חשב על זה יומיים ואז החליט לומר למנהל שהוא ראה את דניאל.
המנהל אמר שהוא יבדוק את זה.
בזמן השיעור כמה דקות לפני ההפסקה, המנהל קרא לדניאל להיכנס אליו למשרד המנהל. דניאל הגיע וישב על כיסא מול המנהל. המנהל אמר לו “אני רוצה לדבר איתך על משהו, דניאל.”
והמשיך, “כשיש למישהו משהו – זה שלו ואסור לקחת לו את זה. גם בתורה כתוב שאסור לקחת משהו שהוא לא שייך לך בלי רשות, זה כתוב בעשרת הדיברות!
מה אתה חושב על זה?”
דניאל התחיל לגמגם “אא…אני לא -טוב, אני מודה. אני לקחתי את הכסף…” “יופי” אמר המנהל, “תוכל לתת לי אותו?”
דניאל הנהן, פשפש בכיסו והוציא את הכסף. הוא נתן את הכסף למנהל.
המנהל קרא לילדים שהכסף שלהם נלקח ונתן להם אותו. הוא אמר לתלמידים שהעניין טופל.
דניאל שמח שהאירוע הסתיים בצורה כזו, ולמד מוסר השכל שאין לגעת בחפצים ובכספים של אחרים. דניאל הבין כמה חשוב להיות אמין וישר.
הוא הבין שבגלל המעשה שהוא עשה, כולם האשימו את איתמר וחשדו בו. הוא החליט שעליו להתנצל בפני איתמר. הוא חיכה לאיתמר מחוץ לכיתתו, ומיד עם
הצלצול ביקש מאיתמר לבוא איתו לצד. ואז, דניאל התנצל בפני איתמר על כך שבגללו חשדו באיתמר והוא חווה יחס לא נעים מצד החברים בבית הספר.
