סיפור החיים של יאיר מכפר עזה
יום אחד בשבעה באוקטובר, באמצע חג שמחת תורה מחבלים נכנסו לישראל דרך עזה, וחטפו ילד בן 13 שקראו לו יאיר, בזמן ששיחק בחצר ביתו. יאיר הקטן לא הבין מה קורה, ונבהל נורא הוא לא ידע לאן הוא הולך, מי הם האנשים האלה שמחזיקים אותו, למה לוקחים אותו, איפה אמא ואבא שלו, איפה האחים הקטנים ,שלו ומה זה השפה הזו שהוא שומע. יאיר נחטף לעזה עם עוד ילדים קטנים נוספים מהכפר שלו.
באותו הזמן המשפחה של יאיר הסתגרה בממ״ד .מחוץ לביתם נשמעו קולות יריות ומחבלים הסתובבו בשכונה שלהם לכן הם התחבאו מבלי שידעו דבר לגבי הימצאותו של יאיר, הם רק התפללו שהכל יהיה בסדר איתו.
בזמן שיאיר נחטף לעזה הוא עבר התעללות בידי מחבלי חמאס, לא נתנו לו לאכול ,ולשתות כמו שילד בגילו צריך והוא נפצע ברגלו בדרך. יאיר הקטן שרק רצה לשחק פתאום היה שבוי בעזה, בלי הוריו, אחיו ,או מישהו שיגן עליו, רק הוא לבדו עם שלושה ילדים מהכפר שלו שקטנים ממנו בכמה שנים חיים, משה וציון. יאיר הפך בזמן שהם היו בשבי יחד לסוג של ״אב״ עבורם והשגיח עליהם והגן עליהם במשך כל התקופה. לאחר 30 ימים שיאיר היה בשבי העבירו אותו למקום אחר מרוחק מהילדים הקטנים שהשגיח עליהם, יאיר התנגד וכעס כי הוא היה כמו אבא בשבילם ודאג להם מאוד ולא ידע אם הם יסתדרו בלעדיו. בזמן שיאיר בכה והיה עצוב על כך, פגשה אותו ילדה בגילו בשם גילי שהייתה חטופה מקיבוץ ניר עוז שעודדה אותו ואמרה לו שהכל יהיה בסדר ושהם יעברו את זה יחד. שניהם התנחמו אחד בשנייה, דאגו אחד לשנייה ובמהרה הפכו לחברים הכי טובים. למרות כל הקושי הם עזרו אחד לשנייה תמיד והגנו אחד על השנייה, חלקו יחד באוכל המועט שקיבלו, ושמרו אחד על השנייה תמיד. באותו הזמן בו נמצאים גילי ויאיר בשבי הוריהם ובני משפחתם של כל החטופים מנסים לשחרר אותם, יחד איתם כל עם ישראל נרתם למשימה להחזרת החטופים. לאחר כמה ימים הגיעו חיילים והוציאו אותם ואת כל החטופים מעזה כולל את חיים משה וציון והשמידו את כל המחבלים ואת כל שונאי ישראל מכל החזיתות.
לגילי וליאיר שעברו יחד את המסע היה קשה מאוד להשתקם אחרי כל מה שהם חוו וראו בשבי אך הם תמכו אחד בשנייה ושמרו על קשר. עם הזמן ולאחר טיפולים פסיכולוגיים גילי ויאיר השתקמו והצליחו לחזור לעצמם האמנם לא במאה אחוזים אך התגברו על הטראומות שלהם.
יאיר וגילי סיימו את הלימודים בבית הספר בהצלחה וגם התגייסו לצבא ושירתו ביחידות קרביות ונלחמו למען המדינה, מתוך תחושת שליחות ושמו לעצמם למטרה שמקרה כמו שקרה להם לא יחזור ויקרה לעולם!
במשך השנים יאיר וגילי כמובן שמרו על קשר ושירתו באותו הבסיס ולבסוף גם התחתנו. הם עברו לגור ביחד והקימו את הבית החדש שלהם, ילדו שני ילדים ואימצו כלב קטן וחיו חיים מאושרים ושקטים עד עצם היום הזה.
בישראל נפסקו המלחמות לתמיד ולא היו יותר אויבים לישראל והיה שקט ושלום עד עצם היום הזה ולתמיד. מקרה כמו השביעי באוקטובר זעזע את המדינה ולעולם לא חזר על עצמו שנית כי יש לנו את הצבא החזק בעולם. וגם אם יהיו חס ושלום עוד מלחמות השם שומר עלינו תמיד ועל החיילים שלנו.
