מלחמת חרבות ברזל
שלום קוראים לי אליאב פלח ואני בחרתי לכתוב על מה שעברנו ועדיין אנחנו עוברים בזמן האחרון.
מלחמת ‘חרבות-ברזל’. לפני מספר ימים, אמא שלי סיפרה לי שיש שם נוסף למלחמה הזאת והוא: מלחמת תקומה. שאלתי את אמא מה זה תקומה? והיא אמרה שאחפש במילון. זה מאוד סיקרן אותי ובאמת עשיתי זאת. חיפשתי ומצאתי שפרוש המילה תקומה הוא: “שיבה לחיים והתחדשות לאחר סבל וקושי”. זאת אומרת, שלאחר שיש קושי מסוים או סבל, אם יש התחדשות וחזרה לחיים זוהי תקומה.
זה ממש ריגש אותי כי בעצם הבנתי שמהמלחמה הזאת אולי באמת תהיה תקומה גדולה ואחרי כל מה שעם-ישראל סבל בשבעה באוקטובר וגם אחרי זה, יהיה לנו טוב.
ואני תמיד מאמין שהשם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב… ואם כל אחד בעם-ישראל יאמין שכל מה שהקב”ה עושה זה לטובה, כל מה שעובר עלינו זה מבורא עולם, יהיה יותר קל ופשוט.
כל האמונה הזאת מתחברת לאמירה שאבא שלי אמר לי שהיא של הרב ד”ר יצחק הרצוג, שהיה רב ראשי ומנהיג ציבור. אמירתו הייתה: “חורבן שלישי לא יהיה”.
אבא שלי סיפר לי שהרב אמר משפט זה כאשר הייתה מלחמה גדולה, מלחמת העולם השנייה, ארץ-ישראל הייתה ממש בסכנה. הגרמנים האכזריים רצו לפלוש לארץ. עם-ישראל מאוד פחד והיה בסכנה גדולה. הרב, ששמע זאת, חיזק ועודד את העם-היהודי שאין להם ממה לחשוש, ואין להם ממה לדאוג ושהוא מתחייב שהאחרות עליו שאין להם ממה לפחד ואמר: “הנביאים ניבאו על חורבן ראשון ועל חורבן שני, אך חורבן שלישי לא יהיה”.
דבר נוסף, אני רוצה לשתף בסיפור שהמורה רחלי, מביה”ס נועם, סיפרה לנו על אדם שנפצע בראשו. המורה הראתה לנו סרטון בו האדם שנפצע נלחם על חייו ולא ויתר ואפילו שהוא נפצע קשה בראשו עדיין הוא לא איבד תקווה והמשיך להאמין.
כי אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו. אבינו שבשמים.
זאת ועוד, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור נוסף שהמורה רחלי שיתפה אותי והוא סיפור על חייל ששיחק עם הילד שלו הקטן בשחמט והתקשרו אליו מהצבא להגיע. האבא היה צריך להגיע למילואים והבן שלו התבאס מאוד והיה עצוב כי זה תמיד קורה לו. הבן הקטן לקח את מדי-הצבא של אבא שלו וניכנס איתם לחדר ולא רצה להביא אותם לאבא. הוא אפילו נעל את הדלת והאבא אמר שהוא צריך ללכת ושיחק אתו עוד קטן ובאותו הזמן שוב התקשרו לאבא ואמרו לו שהם צריכים אותו ממש דחוף לצבא. והילד היה עצוב. האבא הלך. וכשהאבא חזר הוא נפצע ביד וראה שהבן שלו צייר את משחק השחמט שכל-כך חיכה לשחק עם אבא שלו. הם המשיכו לשחק.
הפעם המשחק היה שונה כי אבא היה פצוע ביד וזה היה עצוב.
עם-ישראל לא מוותר וממשיך להילחם על חייו.
לסיום, אפשר לומר שמלחמת ‘חרבות-ברזל’ היא מלחמה קשה מאוד ועדיין היא ממשיכה, עדיין לא חזרו כל החטופים ואני עצוב מזה מאוד. אני חושב הרבה על כל החטופים שנמצאים בשבי ומאוד סובלים ואני כאן ויש לי הכל- בית, אוכל, מיטה, בגדים, בית-ספר ועוד ועוד והם רק יושבים ומתענים ומחכים לישועה ועוד שכל יום שומעים על חיילים שנהרגים ונופלים. זה ממש מעציב אותי.
אבל זוהי גם ‘מלחמת-תקומה’ שממנה נצמח, נקום, נתעודד ונצליח. רק ביחד ננצח. עם-ישראל לא מפחד מדרך ארוכה.
עם-ישראל חי!
