להיות מקובלת
הכל התחיל ביום הראשון של כיתה ה’, אני והמשפחה שלי עברנו דירה לישוב חדש, והייתי ממש לחוצה מהמעבר ובעיקר מהכיתה החדשה שאני אמורה ללמוד בה.
ביום הראשון ללימודים, קמתי מוקדם מאוד בבוקר והגעתי לכיתה מאוד נרגשת ומפוחדת. בנוסף, גם הייתי מאוד עצובה שעזבתי את החברות הישנות ואת הבית ספר הישן שלי כי הם היו מאוד חשובים לי, היו לי שם המון חברות, והרגשתי שם ילדה מאוד אהובה ומקובלת.
וגם בסתר ליבי ידעתי שאני פוחדת שלא אמצא חברים חדשים.
ולמרות הפחדים שלי, פגשתי שתי בנות, מאיה ורות, שהיו ממש נחמדות אלי. הן הראו לי את בית הספר ושיחקו איתי בהפסקה.
מהיכרות קצת עם שתיהן גיליתי שמאיה היא ילדה מאוד תחרותית, היא אוהבת לרוץ ולשחות, היא אמנם לא הכי חכמה בלימודים אבל עדיין מצליחה בבית הספר בקלות, יש לה שיער בצבע שחור והיא גם מאוד גבוהה.
רות היא בת יחידה, היא אוהבת לקרוא ספרים וגם לכתוב סיפורים משלה. היא ממש חכמה, הגובה שלה הוא קצת פחות מהממוצע, והשיער שלה בצבע חום ממש בהיר עם נגיעת זהב בקצוות.
זמן קצר אחרי שהצטרפתי לקבוצה של רות ומאיה, כבר הבנתי שבכיתה החדשה שלי יש את המקובלים, ויש את הלא מקובלים.
מיד שמתי לב שאני ממש לא התחברתי לבנות המקובלות, זה היה מבאס כי רציתי להרגיש כמו בבית ספר הקודם ופתאום מצאתי את עצמי בקבוצה השנייה.
חשבתי שאולי אני אנסה להתחבר פה גם לקבוצת המקובלות ולהיות עם כולן. לצערי בהפסקה כשניגשתי אליהן הם אמרו לי שאם אני רוצה להיות איתה אז אני צריכה להתרחק ממאיה ורות, אני ידעתי מיד שזה רעיון מכוער כי הן היו שתי חברות טובות שקיבלו אותי מאוד יפה בבית ספר הזה ואני לא יכולה לפגוע בהן ככה רק בגלל המעמד שלהן בכיתה.
אבל זה לא יצא ממני, הרצון הזה לחזור למעמד שהיה לי בבית ספר הקודם שלי, ממש ממש רציתי את זה ככל שחשבתי יותר שזה רעיון מגעיל ככה התחזק אצלי הרצון להיות שוב בקבוצה של המקובלים אז בהפסקה הראשונה של היום החלטתי לנסות להתקרב למקובלות מבלי לגלות למאיה ורות ולעשות את עצמי כאילו התרחקתי מהן.
זה עבד, פתאום התחלתי לשחק איתה בהפסקות שוב הרגשתי כמו פעם, אבל משהו היה חסר לי.
בהפסקות הייתי מציצה למאיה ורות, ראיתי שהן מאוד פגועות ממני והצטערתי על זה אבל המשכתי להתעלם מהן למרות שלא נהניתי מזה בכלל, להפך הרגשתי כאילו עכשיו עצובה לי יותר משהיה לי קודם.
הבנות המקובלות התנהגו אל כולם לא יפה כולל אלי.
לא הרגשתי בכלל כאילו אני בעמדת כוח.
בסוף הלכתי והתנצלתי בפני מאיה ורות זה לקח זמן אבל הן סלחו לי, ועכשיו אני יודעת לא שווה להיות מקובלת בלי להיות חברה טובה.