בבוקר יום שישי כשאיתן התעורר הוא התרגש ממש!
היום הוא והמשפחה שלו נוסעים לטיול! הם יטיילו במושב של דוד יעקב. המושב של דוד יעקב נמצא בצפון. עכשיו נספר לכם מי זה איתן. הוא ילד רגיל כמו כולנו וסביר להניח שאם תיתקלו בו ברחוב, לא תשימו לב אליו. הוא לא גבוה ולא נמוך, הוא לא שמן ולא רזה, הוא לא בלונדיני ואין לו שער שחור. יש לו שער חום ועיניים חומות, פשוט ילד רגיל. הוא גר בבאר שבע ויש לו חמישה אחים מעליו: רעות, שירה, הדס ונריה התאומים ומוריה. טוב, נחזור לסיפור, כולם התעוררו, התארגנו ויצאו לדרך בדיוק בשעה 7:00 כדי להספיק לטייל 3 שעות. בדרך איתן קצת נמנם, אכל חטיף ודיבר עם נריה, על שחקני כדורגל שהוא אוהב. כשהם הגיעו למושב השעה הייתה 11:00. הם ירדו מהמכונית והתקדמו לכיוון הבית של דוד יעקב. כשהם הגיעו לבית שלו ראו את דוד יעקב חולב את הפרות ברפת שלו. “דוד יעקב!!” צעק איתן ורץ לכניסה של הרפת. דוד יעקב הסתכל לראות מי קורא בשמו ואז כשראה אותם הרים את הדליים המלאים בחלב, ורץ לקראתם בשמחה. “שלום דוד יעקב!” אמר נריה ורץ לעזור לו עם הדליים הכבדים. “בואו לטייל בשדה החדש!” קרא דוד יעקב. “מה? מתי הקמת שדה חדש?” שאלה אמא. “לפני ארבעה חודשים בערך.” ענה דוד יעקב לאמא. המשפחה נהנתה מאוד להאכיל את הפרות, ולטייל בשדות. הם נהנו מאד עד כדי כך שלא שמו לב איך הזמן עבר כל כך מהר והשעה הייתה כבר 16:00 והם תכננו לנסוע בשעה 14:00 כדי להספיק להגיע לפני כניסת שבת שהייתה בשעה 19:00.(הנסיעה ארכה כארבע שעות!!) פתאום אבא הציץ בשעון ואמר: “אוי לא!!” אף אחד לא הבין מה קרה. אבל אז רעות הסתכלה על השעון וגם היא נראתה מודאגת. אמא,(שלא היה לה שעון) לא הבינה מה קרה. אז אבא אמר: “השעה 16:00”. אבל איתן לא הבין למה אבא מודאג. הם בסך הכול בילו שעתיים יותר מהמתוכנן. אבל אבא ראה את הפרצוף המבולבל של איתן ניגש אליו והסביר לו: “איתן, תקשיב, נשארנו עד ארבע וזה לא טוב כי שבת נכנסת בשבע והנסיעה נמשכת ארבע שעות.” אבא התכוון להמשיך להסביר לאיתן עוד, אבל איתן הבין לבד. עכשיו גם איתן היה נראה מודאג. איתן התיישב על האדמה וחשב מה לעשות. נריה התיישב על ערמת חציר וגם הוא חשב מה לעשות. אפילו דוד יעקב נראה מודאג. בשבת רגילה דוד יעקב היה מארח אותם, אבל בשבת הזו הוא נוסע לחברים, והוא השכיר את הבית שלו למישהו אחר. לפתע דוד יעקב שמע את השכן שלו, בנימין, מדבר בטלפון עם אשתו. כולם הקשיבו כאילו משם יבוא הפתרון. “תקשיבי נורית,(ככה קראו לאשתו) אף אחד לא רוצה לבוא להתארח אצלנו בשבת! כנראה נהיה בשבת לבד.” זה מה שהם הצליחו לשמוע. והם לא רק חשבו שמשם יגיע הפתרון, הפתרון באמת הגיע משם! “בנימין! בנימין!” צעק דוד יעקב ורץ לעברו. כעבור כמה דקות דוד יעקב סימן לנו לבוא. דוד יעקב אמר: “בנימין יארח אתכם בשבת. גם לו יש ילדים בגילאים שלכם. בדיוק כמו המשפחה שלכם!” הוא קרא בשמחה. דוד יעקב ליווה אותם לבית של בנימין והמשפחה שלו קיבלה אותם בשמחה, אפילו שזה היה ביקור לא צפוי בכלל. איתן הכיר את משה והם הפכו להיות חברים טובים. מהחוויה הזאת המשפחה של איתן למדה משהו: לפעמים הפתרון נמצא ממש מתחת לאף.
