התפילה של אביב
שלום אני אביב אני בן 10 אני גר בבת ים.
אני ילד עצמאי מאוד אין לי אחים בכלל וגם לא חברים.
הורי כל היום בעבודה מ-7:00 בבוקר עד 18:30 בערב,
רוב היום משעמם לי מאוד כי אני לבד בבית.
הגיע יום שני קמתי בבוקר בהרגשה מרוממת.
אמרתי מודה אני, צחצחתי שיניים, עשיתי נטילה, התפללתי, אכלתי, התלבשתי, נעלתי נעלים ויצאתי להסעה ב-7:30.
הגעתי לבית הספר עם כל שאר הילדים שהיו איתי בהסעה.
נכנסתי לכיתה שמתי את התיק על הכיסא ויצאתי לחצר הגדולה.
ילדי הכיתה היו שם, כולם ראו אותי ולא אמרו שלום ולא בוקר טוב!
נעלבתי אבל לא נתתי לזה להשפיע לי על מצב הרוח.
הלכתי לכיוונם אבל כולם הלכו ושיחקו במקום אחר הרחק ממני.
נעלבתי מאוד והלכתי משם לכיתה לא בכיתי למרות שהייתי עצוב מאוד כי לא רציתי שמישהו יראה אותי בוכה כי אני ילד בכיתה ה’.
היה צלצול לשיעור, כל הילדים נכנסו לכיתה.
המורה הגיע דקה אחרי הצלצול.
התחלנו בשיעור המורה אמר “כולם להוציא חשבון ולפתוח בעמוד 57”.
פתחתי את החוברת עבדתי וסיימתי, הלכתי למורה המורה אמר כל הכבוד.
נגמר היום וחזרתי בהסעה לביתי.
שהגעתי לביתי התפללתי לה’, קראתי תהילים וביקשתי ממנו בבקשה ה’ שיהיו לי חברים וההורים שלי יהיו איתי נשחק נדבר ונלך לטייל יחד במקומות ולא אהיה בודד.
כך כל יום חזרתי על תפילותיי בבוקר שאני מתפלל בבית הספר, בבית לפני השינה.
עברו 3 חודשים ואני מתפלל את תפילתי.
הגיע יום רביעי שאני חוזר מבית הספר בהסעה והיום מאוד הופתעתי ראיתי את הורי בבית נדהמתי ושאלתי
” מה אתם עושים פה?”
הורי אמרו “פיטרו אותנו מהעבודה”
אמרתי “לא נורא, הכל לטובה, הכל מאת ה’.”
אימי אמרה” אנחנו עכשיו יכולים להיות אתך יותר זמן.”
אמרתי בליבי “אבל איך נשיג פרנסה וגם ביקשתי שנהיה ביחד לא שהורי התפטרו מהעבודה..”.
אימי שאלה” מה קרה למה אתה לא מדבר?”.
אמרתי “הכול בסדר”
אימי שאלה “אתה רוצה שנלך ללונה פארק בתל אביב ונפגש עם דן ושרה?”.
אמרתי “כן”
ארזנו בתיק פרות, שתייה וקצת חטיפים.
אני אימי ואבי יצאנו ללונה פארק.
הגענו והלכנו לכיוון דן ושרה.
אני ודודים שלי דן ושרה רצינו לעלות על גלגל הענק.
שאלתי את אימי “אפשר לעלות לגלגל הענק.
אימי אמרה “בשמחה “
אני ודודיי עלינו על המתקן וראינו את הבניינים הגבוהים נהנינו ומאוד!!
עלינו על כל המתקנים והיה מאוד כייף !
הגיע הערב והיה מאוחר אמרנו אחד לשנייה להתראות.
הלכנו לביתנו וכמובן שאמרתי תודה להוריי על היום הכיפי שהיה לי.
עברו חודשיים והמשכתי להתפלל לה’.
וכך בגלל שהוריי לא עבדו אז היה להם חובות לשלם.
מאוד דאגתי שחלילה ייקחו לנו את הבית ונגור אצל סבתא שלי.
הייתי מאוד עצוב, מחשבות רצו בתוך מוחי.
המשכתי להתפלל כי ידעתי שה’ שומע תפילות.
בלילה קראתי תהילים ואמרתי לה’ בבקשה בבקשה שהפעם הורי ימצאו עבודה נוחה וגם יהיה להם זמן להיות איתי וגם יהיה לנו כסף לשלם לחובות…. וגם שיהיו לי חברים.. אני מבקש ממך ה’.
שבוע עבר מאז, הגיע יום ראשון קמתי בבוקר ועשיתי כל מה שאני עושה בדרך כלל.
יצאתי להסעה הגעתי לבית הספר היה לי יום אופטימי עם הרגשה שהיום יקרו דברים טובים ושה’ שמע את תפילותיי אתמול והדמעות שלי עלו מעלה.
הגעתי לבית הספר, התחילה השעה הראשונה ואז השנייה בהפסקה חברים הציעו לי לשחק איתם הייתי מופתע אבל כ”כ שמחתי שישר נעניתי בחיוב ורציתי לשחק איתם בכדור היה ממש כייף.
נגמר היום וחזרתי הביתה בהסעה, הגעתי לביתי.
הוריי היום בבית, יושבים בסלון.
שאלתי את הורי ” מה שלומכם ? איך אתם מרגישים? איך עבר עליכם היום? “
אימי ענתה בחיוך ” ישתבח הבורא, היום הייתי בראיון עבודה והתקבלתי, עבודה מאוד נוחה- מנהלת חשבונות בחברה שנמצאת בבת ים, 5 דק’ נסיעה באוטובוס עם שכר הולם, ביום שלישי בע”ה אתחיל לעבוד.
אביבי אתה יודע שיש לי עוד בשורה משמחת… אמרה בהתרגשות … אתה יודע שדוד אלי פתח מסעדה ורוצה שאבא יעזור לו לנהל אותה, הם היום נפגשו ודברו על הדברים והחליטו שאבא יתחיל לעבוד מיום ראשון”
אני קפצתי משמחה ואמרתי ידעתי ידעתי שאבא בשמיים שמע את תפילותיי, הייתה לי מן הרגשה מיוחדת כזאת היום שיקרה משהו טוב, איך אני מאושר אמא אין לך מושג, אני מבין שאתם צריכים לעבוד כדיי לפרנס ולשלם את החובות שהצטברו ואני יודע שאתם תעשו הכל כדיי למצוא זמן איכות איתי מעבר לזה שיש לנו את שבת המלכה והכי כייף לנו ביחד.
אמא הציעה שנלך למסעדה יחד לחגוג את הבשורה.
הלכנו למסעדה,דברנו, צחקנו, נהננו.
חזרנו מהמסעדה הלכתי להתקלח, לבשתי פיג’מה, עשיתי “שמע ישראל”
ואמרתי “תודה ה’ איזה נס עשית לנו אני מודה לך!!! אני יודע שכל מה שאתה עושה הוא לטובה ואתה דואג לנו בכל רגע! אני אוהב אותך! לילה טוב:)”
סוף!
חברים יקרים אם תתפללו לה’ ותבקשו הכי פשוט תבקשו במילים -תיראו ניסים גדולים!!😀
