חרם זה לא משחק ילדים!
לבית הספר רעות היגיעה תלמדה חדשה בשם “נועה”.
נועה מאוד אהבה לקרוא ספרים ולהעשיר את עצמה בידע. התלמידות והתלמידים היו מאוד שונים מנועה והם קיבלו זאת באי נעימות, כלומר לא רצו לדבר איתה ,לא רצו לשחק איתה בהפסקות, נועה הייתה מאוד בודדה. היא חשבה שיקבלו אותה יפה אבל מסבר שהיא טעתה ,נועה מאוד רצתה לספר להוריה על זאת אך לא יכלה כי לא רצתה להציב אותם. עבר יום ועוד יום ועוד יום המצב כבר הסתבך יותר ויותר עד כדי כך שזה היגיעה למצב של אלימות מילולית וחרם. נועה לא רצתה לבוא לבית הספר ,היא הרגישה שלהיות בבית הספר זה להיות כמו אוויר ,כאילו את הולכת ללא מטרה ,את לא שווה כלום. יום למחרת, בשעה 8:00 שלחו המורים הודעה שבזמן הקרוב תתקיים מכירה על מלא דברים שווים ומי שרוצה יכול להביא כסף. נועה שמעה זאת, לקחה ככסף ויצאה לבית הספר. המכירה התחילה , כל התלמידות והתלמידים שראו שלנועה יש כסף הכריחו אותה להביא להם אותו נועה הבינה שהתלמידים אוהבים כסף אז הביאה כל יום כסף והיא אמרה לתלמידים:” אתם רוצים שאני אביא לכם כסף? התלמידים אמרו :כן ,ונועה אמרה: בתנאי שתשחקו איתי התלמידים הסכימו להצעתה של נועה ושיחקו איתה, יום למחרת נועה הביאה עוד פעם כסף במטרה שישחקו איתה וידברו איתה, לאחר עוד יום שחלף נועה שמה את הכסף בתיק והתכוננה לצאת לבית הספר ,ופתאום אביה של נועה (רועי) שמע את תיקה של נועה מרשרש ? נועה ענתה לו שלא. אביה של נועה בדק את תיקה וראה את הכסף ושאל אותה למה החבאת את הכסף? היא ענתה לו שעושים עליה חרם בכיתה ובשביל שהם ישחקו איתה היא מביאה להם כסף אביה של נועה נדהם למשמע אוזניו, ניגש לבית הספר. שוחח עם המורה ,המורה ערכה שיחה עם התלמידים ומאז הם מקבלים את נועה יפה ומתייחסים אליה בכבוד ללא תמורה!
הסוף!
כתבה :ליה שמעון
