בס”ד
ילדה עם לב זהב/ אור אבוהיי
היי, קוראים לי אביב. ואני רוצה לספר לכם מה קרה לי אתמול, בגינה של סבתא וסבא שלי, שחיתי בבריכה עם בני דודים שלי ואח שלי, ופתאום שמעתי משהו מרשרש מבין השיחים, נבהלתי מאוד. אבל בני דודים שלי לא שמעו כלום. אני שאלתי את אמא שלי אם אני יכולה ללכת לשירותים. ולא שמתי לב שבת דודתי, שי עקבה אחרי שי אף פעם לא מבקשת רשות מאמא שלה (וזה קבוע). נכנסתי לבית אבל לא באמת היה לי שירותים זה די ברור, טוב ניראה לי שאני צריכה לספר לכם שיש לי כוחות קסם, כן! באמת ! אך ידעתי שהכוח שלי לא יעזור, ידעתי שהכוח של שי יעזור מאוד ! אני לא רציתי ללכת לקרא לשי כי חששתי שזה יפחיד אותה ואמרתי לעצמי: הלוואי ששי הייתה כאן היא שעקבה אחרי שמעה זאת ואמרה לי: מזל שעקבתי אחרייך. באותו הרגע חיוך גדול התפשט על פני. שי שאלה אותי: מה קרה? השבתי לה ששמעתי משהו מרשרש מבין השיחים. היא שאלה אותי: את יודעת מי זה? אמרתי לה שאני לא יודעת. אז שי אמרה: מה הבעיה אני אשתמש בכוח שלי! אה שכחתי לומר לכם שלשי יש כוח שבאמצעותו היא יכולה לשוחח עם צמחים וזה מטורף. הייתי טיפה עצובה וכששי שאלה אותי מה קרה, אמרתי לה ש” אני עצובה משום שהייתי רוצה שיהיה לי גם כוח כזה. שי אמרה לי יש לך כוח אחר שמיוחד וכך את יכולה להשתמש בו, אני יספר לכם מהו, הכוח שלי הוא שמישהו עצוב אני אומרת את מילות הקסם וחיוך גדול מחליף את העצב. שי אמרה לי באותו הרגע שהיא בטוחה שהכוח שלי יעזור. שי ואני רצנו החוצה. הלכנו בלי שאף אחד יראה אותנו לשיחים. שי הוציאה צמחים ארוכים מאוד מהידיים, והזיזה בעדינות את העלים של השיח. ואני ושי מצאנו משהו חמוד מאוד מאחורי השיח. גור כלבים מפוחד שלא מוצא את אמא שלו. שי קראה לו כדי שיצא מהשיח, אבל הגור לא רצה לצאת, שי אמרה לי: אוף! הוא לא רוצה לצאת. אמרתי לה שאני אנסה, נגשתי לכלבו וקראתי לו קריאה מלאה בחום ואהבה. לפתע הגור יצא החוצה הבטנו בו וגילינו שיש לו קוץ ברגל קוץ גדול מאוד. שי ניסתה להוציא את הקוץ אבל כל פעם שהיא התקרבה הגור התחיל לבכות, אז אני ניסיתי להוציא את הקוץ ו… הצלחתי אני ושי הלכנו ו לחפש את אמא של הגור כלבים החמוד וגם באותו הרגע אמא שלי ושל שי חיפשו אותנו בבית. אני ושי השכנו בחיפוש אחר אם הגור ואז שאלתי את שי: ” שי את שאלת את אמא שלך לפני שהלכת אחרי? שי שתקה! באותו הרגע ידעתי שהיא לא ביקשה רשות מאמא שלה אבל לא דיברתי. פתאום אני ושי ראות מישהו תולה מודעות של גור כלבים שנעבד רצנו אליו והבאנו לו את הגור הוא אמר ” תודה רבה ” והלכנו. אני ושי הגענו לבית וראינו את אמא של שי בוכה רצנו לכיוונה מהר כדי לשאול אותה מה קרה. אמא שלי שאלה: “איפה הייתן?” כול כך הרבה זמן ?! אמא של שי באה וחיבקה את שי חזק ושאלה:” איפה הייתן כל כך הרבה זמן?!” שי אמרה:” את לא היחידה ששואלת אותנו את זה היום” ואז אמא שלי אמרה:” אז תספרו לנו איפה הייתן כל כך הרבה זמן?” סיפרנו לה את הסיפור. כשסיימנו האימהות שלנו אמרו לנו ” כל הכבוד” שי שאלה :”יש משהו לאכול אני רעבה?” אמא שלי אמרה: כן, האוכל מוכן כבר בואו לבית לאכול. וסיפרנו לכולם את הסיפור שלנו וכולם מחאו כפיים.
הסוף.
