מצוה שלנו
יום אחד בהיר דני רצה לארח את משפחת מנשה, כי היה שם חבר שלו ושמו איתי. דני שאל את הוריו, אם אפשר לארח אותם. ענו לו הוריו: “לא! מצטערים, אין לנו מספיק אוכל” דני אמר:” טוב, אבל אפשר ללכת אליהם?”
ענו הוריו: “אם המשפחה שלו תסכים אז תוכל ללכת.”
“תודה” אמר דני “אלך לשאול אותם”.
“בסדר ביי” ענו הוריו.
דני הרגיש שמח מאוד, אך ידע שהדרך רחוקה מאוד כי היה צריך להגיע מרחוב שדרות בנימין עד רחוב רבי עקיבא. הוא ביקש מאנשים מבוגרים בדרך לחצות כביש. בסוף הגיע לשם. הוא נשם מהדרך המעייפת.
הוא שאל את משפחת מנשה אם אפשר להיכנס והם אמרו כן. הוא הרגיש שמח. הם שיחקו עד שעה מאוחרת ואז משפחת מנשה אמרה:” מתי תלך?” ואז דני נזכר שהיה צריך ללכת להודיע למשפחתו, אמר:” הייתי צריך להודיע להורי שאתם מסכימים. אפשר לבא אליכם מחר?” “לא” אמרו משפחת מנשה בפה אחד. “טוב ביי” הוא התחיל ללכת אבל שכח שהדרך כל כך ארוכה הוא עלה עוד פעם ושאל אם אפשר שיסיעו אותו והם אמרו :” כן” הוא אמר תודה נכנס לאוטו והם הסיעו אותו לבית שלו.
סוף
