השומר שלי

שמי נוגה יהב, אני בת 9, לומדת בבית ספר חמ”ד מירון בכיתה ד’. יש לי אח אחד ושתי אחיות: גיא בכיתה ה’, אגם בכיתה א’ וגפן בת 4 וחצי. אמא שלי, איילה, עובדת כיועצת חינוכית. אנחנו מתגוררים במושב כפר שמאי. אבא שלי, גלעד ז”ל, נפטר לפני כ-4 שנים בי”ב אדר, חג פורים, לאחר שנאבק במחלת הסרטן הארורה. אבא שלי היה אדם חזק מאוד, הוא מאוד אהב את המשפחה, לגיא ולי יש המון זיכרונות ממנו (אגם וגפן היו קטנות ולכן לא זוכרות).

אני זוכרת את היום בו נפטר כאילו היה זה אתמול, הייתי כמעט בת 5. הגיעו לבית שלנו המון אנשים שחיבקו, תמכו וניחמו. לא הבנתי את גודל הכאב והאובדן באותו זמן, היום אני מבינה את משמעות החוסר ולומדת לחיות לצד הכאב. אני מרגישה את אבא בהמון רגעים שאני צריכה אותו, הוא שומר עלי ועל כולנו תמיד.

לאחר שאבא נפטר, אמא דאגה שיביאו את המשרד שבנה בכוחות עצמו לשטח של הבית שלנו. קראנו לו “בית עצבא” (עץ+אבא). המבנה הזה משמש כבית משחקים שלנו. יש בו כל מה שרק ילד היה רוצה: משחקים רבים, יצירה, ספרים, מטבח. עיצבנו יחד עם אמא את המקום, בחרנו תמונות שלנו עם אבא ותלינו. בכל פעם שאני קצת עצובה או מתגעגעת לאבא, אני הולכת לשם וזה נותן לי כוחות.

אמא שלי מגדלת אותנו בצורה כזאת שאבא תמיד חלק מהחיים שלנו, הוא מוזכר תמיד ואפשר להביע כל רגש שרוצים, לספר סיפורים, להעלות זיכרונות.

אמא דואגת שיהיו לנו הכל, ממש הכל ושלא נרגיש חריגים ושונים מילדים אחרים. אמא תמיד אומרת שיש לנו כוחות שאין לילדים אחרים, אני לאט לאט מתחילה להבין למה היא מתכוונת.

בתקופת המלחמה שאנו נמצאים בה, לצערנו הרב ילדים רבים איבדו את ההורים שלהם וזה כאב כל כך גדול שאני מזדהה איתו וחשוב לי לחזק את אותם ילדים ולהגיד להם שתמיד יהיה מי שישמור עליהם, שימצאו את הכוחות להתמודד. מותר לבכות, לכעוס וגם לצעוק. הזמן לא משכיח את הכאב אבל עוזר לנו ללמוד לחיות איתו. אבא שלי תמיד יחיה בתוכי וילווה אותי ברגעים השמחים וברגעים העצובים שלי.

המשפחה היא כוח חזק, חשוב תמיד להיות אחד בשביל השני וזו הזדמנות עבורי להודות על המשפחה שלי ולהביע את ההערכה הגדולה שלי לאמא היקרה שנמצאת שם תמיד, עבור כולנו, דואגת שיהיו לנו שמח וטוב. אני יודעת שלפעמים גם לה קשה, היא גם אומרת את זה, מותר גם לה כמו שמותר לנו. אמא שלי היא לוחמת, היא העוגן בחיי.

ממש עוד מעט מגיעה האזכרה של אבא שלי, 4 שנים לזכרו. אבא שלי, השומר שלי, תודה על כל מה שאתה עבורי ועבור כולנו. תשמור עלינו. הלוואי והמלחמה הזאת תיגמר כבר ולא יהיו עוד ילדים שיאבדו את הוריהם.

אני אסיים בתפילת הדרך שלי: “יהי רצון מלפניך ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שהגזרה הנוראית תעלם מחיינו, שנדע לאהוב ולכבד אדם את רעהו. שנצליח להתגבר על כל מכשול בחיינו ושרק טוב ילווה אותנו. הלוואי שכל משפחתי תהיה בריאה ושמחה, שתמיד נדע רוגע ושלווה. הלוואי שהמשיח יגיע במהרה ואבא ישוב אלינו חזרה”. אמן.