שני האחים
פעם היו שני אחים אחד גל ואחד דוד. הם חזרו מבית הספר. הם אהבו מאוד שלוליות. גל ראה שלולית ואמר לדוד בוא נקפוץ!
הם הורידו את התיקים וקפצו, ופתאום השלולית החלה להסתובב ולשקוע.
גל ודוד רעדו מפחד ומצאו את עצמם בעולם שלא הכירו. ואז נגש אליהם רובוט ואמר שלום אני רב-שלוב מי אתם?
א-אנחנו-נו ג-גל וד-דוד אמר דוד.
שלום גד ודכי, אמר רב-שלוב, אבל לגל ודוד זה לא הפריע. איזה יצורים מוזרים אתם ואיך אתם לא עובדים אצל דוקרי?
מי זה דוקרי? שאל גל.
זה המכשף שהשתלט על העיר.
אז למה אף אחד לא בורח? שאל דוד.
אין יוצא מהעיר. יש דרך אחת לצאת, אבל היא מסוכנת ועם הרבה חידות. איך אינכם יודעים את כל זה?
ואז סיפרו לו השניים הכל.
תשמעו ילדים אתם חייבים לברוח לפני שדוקרי יגלה שבאתם.
פתאום נגש רובוט אחר אל רב-שלוב. רב-שלוב למה הפסקת לעבוד? אתה יודע שיש רובוטים שאומרים שדוקרי רואה הכול גם מרחוק?
מי זה? שאל גל.
חברים אני ממש מצטער אני צריך ללכת תסתדרו לבד.
מה נעשה? שאל דוד.
אני חושב שצריך תוכנית, ענה גל.
תוכנית למה? שאל דוד.
תוכנית לברוח, אמר גל עם חיוך על פניו.
אבל איך נעשה את זה? שאל דוד.
נתחיל ללכת ואולי נמצא רמזים. הם התחילו ללכת ופתאום ראה דוד מין צופן. לקח להם זמן רב לפענח את הצופן. הם שאלו את הרובוטים הרבה שאלות ואז הגיעו למערה.
פתאום שמעו קול בקול של רב-שלוב: מה שמכם? ועוד הרבה שאלות.
ואז אמר גל: כנראה שרב-שלוב נכנס למערכת של זה. ופתאום נפתחה האדמה ודוד נפל.
גל ידע שהוא צריך לשמור על דוד וקפץ גם הוא, ואז הם מצאו את עצמם בעולם הרגיל אבל באילת, והם גרו בחיפה.
ואז נגש איש ואמר: ילדים קרה משהו? הלכתם לאיבוד? אני בדיוק נוסע לבית החולים שבחיפה, שמעתי ששם הכי טוב.
מצוין! משם אנחנו יכולים ללכת ברגל. הם נסעו עד שהגיעו.
הכל בזכותך, אמר דוד.
לא, הכל בזכותך, אמר גל. העיקר ששנינו בריאים ושלמים.
תראה, נכון שבהתחלה הורדנו את התיקים? הדפים שבחוברות לא דהו, אפילו שבעולם השני עברה חצי שנה, כי כאן עברה רק דקה. בינתיים גם השלולית נעלמה.
שמחו השניים וחזרו הביתה.
הסוף כתב דביר כהן
