פעם היו ארבעה ילדים שתמיד אהבו בילוש: נועה, שחר, הדס ודניאל.
הם נרשמו לבית ספר לבילוש אך בשנה הראשונה כמעט ולא עשו דבר.
הם קבעו פגישה עם המנהלת שלהם ואמרו לה- “אנחנו לא רוצים להיות בבית ספר שהוא בלי בילוש” המנהלת שלהם אמרה “סוף סוף הרגע הזה הגיע אף אחד לא אמר לי את זה!”, בואו איתי… היא לקחה אותם לחדר פנימי בקומה למטה “וואו מה זה המקום הזה?!” אמרו הילדים. “זה החדר מורים לשעבר שלנו” “הוא ממש יפה!”… ובזמן שהילדים שוחחו בניהם… דמות הסתכלה עליהם, כתבה משהו ביומנה ונעלמה…
לשחר נועה הדס ודניאל היה בית עץ, שכשהיה קורה משהו חשוד היו נפגשים שם ומשוחחים. הם הגיעו לבית עץ. והדס סיפרה “היום בבוקר הלכתי לחצר בבית שלי לבדוק אם שלחו לי דואר וראיתי פתק בתיבת הדואר שכתוב שם:
“לחבורת הבלשים שלום.
אתם לא מכירים אותי מחר ב17.00 בדיוק כל אחד יקבל לתיבת הדואר שלו חידה! אחרי 5 חידות שאתם פותרים נכון תגלו איפה אני נמצאת, מי אני ומה אני מתכוונת לעשות לבית ספר שלכם.
בברכה אדון המסתורים.”
ב17:00 נפגשו הילדים בבית של הדס “בואו לחצר” אמרה הדס.
נועה הגיעה ראשונה לתיבת הדואר של הדס וקראה את החידה:” יש רגליים אבל רק אחת, יש לי כובע אבל אין לי ראש, מי אני?” “אני יודע מה זה!” צעק שחר נו, מה זה? שאלו הילדים. “זה פטרייה!, יש לפטרייה רגליים אבל רק אחת יש לה כובע אבל אין לה ראש!” “רגע, זה בדיוק איפה שאני גר!, אולי בפעם הבאה שיהיה עוד חידה זה יהיה בתיבת הדואר שלי!” “מעולה!” אמרו הילדים “מחר נפגשים בבית של שחר, ב17.00 כמו תמיד. אמרה הדס.
למחרת הגיעו לשחר ומצאו חידה-
“ככל שמשתמשים בי אני נהיה נמוך יותר, מי אני?”
“אני יודעת!, זה נר! ככל שמשתמשים בו הוא נהיה נמוך יותר” אמרה נועה.
“מחר נפגשים בבית שלי ב17.00”
למחרת בצהריים נפגשו הילדים בביתה של נועה ומצאו את הפתק
שחר לקח את הפתק וקרא: “תגידו את שמי ואני יעלם מי אני?”
הילדים חשבו ולא מצאו תשובה. “שקט!” אמר שחר.
הילדים לא הבינו למה הוא התכוון. “שקט, שנהיה שקט ואז אומרים “שקט” אז השקט נעלם כי אין כבר שקט”
“נכון!” אמרו הילדים. “אבל מי גר ברחוב השקט?”
“אני!, מחר ב17.00 נפגשים אצלי.
למחרת בצהריים נפגשו הילדים בביתו של דניאל.
הלכו לתיבת הדואר ומצאו את הפתק.
הדס קראה את הפתק:” יש לי שלוש עיניים ורגל אחת, אתם צריכים לציית לי או שתסתבכו בצרות, מי אני?”
“אולי רמזור?” אמרה הדס.
“נכון!, אם אנחנו לא נקשיב לרמזור יתפוס אותנו שוטר ולרמזור יש שלוש אורות(עיניים) ועמוד אחד!”(רגל). אמרה נועה.
“וזה גם איפה שאני גרה רחוב הרמזור! מחר נפגשים אצלי”
למחרת כמו תמיד ב17.00 נפגשו הילדים בביתה של הדס והלכו לתיבת הדואר. ומצאו שם את הפתק.
“רגע, זה לא פתק זאת מפה. אמרה הדס.
הלכו הילדים לפי המפה והגיעו לחדר המורים הישן.
ופגשו שם את הדמות זה היה המייסד של הבית ספר: אנדי בלייק.
“למה עשית לנו את כל החקירות האלה? שאלו הילדים.
“המנהלת אמרה לי שאתם משועממים בבית ספר שלי ושאני יעשה לכם חקירה, ועשיתם את הכול נכון ויש לי פרס בשבילכם:
זה תעודות של בלשים מתחילים וממחר נתחיל בעבודה.
