מתיקות הברזל/ אניעם טהורי, ג2
שלום קוראים לי אניעם ואני בן 9, הסיפור שלי מתחיל ביום שבת בשמחת תורה, כשפרצה מלחמת ‘חרבות הברזל’, קמתי בבוקר וגיליתי שאבא שלי נסע לצבא ושיש מלחמה.
השבת הייתה מאוד מפחידה ועוד לא כל כך הבנו מה קורה מסביב, לאט לאט השכונה התרוקנה ונשארנו רק הילדים והאמהות, כי כל האבות נסעו לצבא.
אבא שלי משרת בצבא כבר 22 שנים, ואני מכיר את ההרגשה, זו הרגשה עצובה מאוד כשהוא לא נמצא איתנו. כשיצאתי החוצה בשבת הזו ראיתי את החברים שלי ואת כל הילדים האחרים בשכונה מסתובבים עצובים ומבולבלים והחלטתי לעזור להם לעבור את התקופה. חשבתי לעצמי שאם נצליח להיות קצת יותר שמחים או לפחות לא כל כך עצובים אז התקופה הזו תעבור לנו יותר בקלות.
באותו הלילה שהלכתי לישון לא הצלחתי להירדם, לא הפסקתי לחשוב איך אני יכול לעזור? אני רק בן 9? איך אני יכול לשמח את החברים שלי?
בסופו של דבר נרדמתי ותוך כדי שישנתי חלמתי חלום. ובחלום אני עוזר לילדים, משחק איתם ועוזר להם בשיעורי הבית, ושילדים מספרים לי דברים אישיים אני עוזר להם. שקמתי בבוקר החלטתי לעשות מבצע, גייסתי את כל החברים שלי ואספתי אותם לבית העץ הסודי מאחורי הבית שלי אמרתי להם שאני רוצה שנעשה מבצע שיעזור לכל המושב ונקרא לו “מבצע מתיקות הברזל”. חבר שלי שאל מה נעשה במבצע הזה? בגלל שראיתי את אבא שלי בתור מפקד כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות החלטתי שנעשה את זה כמו מבצע צבאי ואני אהיה המפקד.
נעמדתי מול החברים והתחלתי לפרט את פרטי המבצע.
“קודם נתחלק לכמה קבוצות ונעבור בין בתים בשביל לשמח ילדים קטנים וגדולים ותהיה קבוצה אחת שתעשה הופעות מצחיקות ומשמחות, אחר כך בכל יום ראשון נעשה ממרחיה, אחד החברים שלי שאל אותי מה זה ממרחיה? אמרתי לו – ממרחיה זה דוכן שבו יש הרבה פיתות והילדים באים ואנחנו מורחים להן ממרחים לפי בחירתם, בכל יום שלישי נעשה כריכים במגוון אפשרויות לדוגמא – טוסט, פיתה עם שוקולד, לחמנייה עם חביתה, שקית ירקות עם ממתק קטן ולפעמים תה, וביום חמישי נעשה ברז שוקו! ואם זה ילך טוב נוכל גם להפעיל חוג אחרי צהרים עבור הילדים הקטנים. כל החברים ממש התלהבו , שמנו כולנו ידיים בערמה וצעקנו: “מבצע מתיקות הברזל יוצא לדרך”.
התחלקנו לקבוצות ויצאנו לדרך, כל אחד קיבל תפקיד במבצע ודאג לבצע אותו. השבוע הראשון עבר בהצלחה רבה, כל השבוע עבדנו, והתחושה שלנו הייתה טובה מאוד! הילדים ממש שמחו מהפינוקים והאימהות אפילו עוד יותר ובאמת הזמן הרב שהאבות לא היו עבר יחסית יותר טוב וזה שימח את כולם.
לאט לאט חזרו האבות מהצבא וזה שימח ילדים ובאמת גם היה פחות ופחות צורך בעזרה ובכל הפעילויות שארגנתי.
אבל אבא שלי עדיין לא חזר מהצבא והייתי ממש עצוב. למרות שהייתי רגיל שלפעמים הוא נוסע להרבה זמן , כשראיתי את כל האבות חוזרים, ממש רציתי שגם הוא יחזור ופתאום כשכבר לא עשינו את הפעילויות והייתי פחות עסוק הרגשתי מאוד בחסרונו.
ביום ראשון קמתי בבוקר, שמעתי דפיקות ולא הבנתי מי דופק בדלת בשעה כזו מוקדמת?
פתחתי את הדלת ולא האמנתי למראה עיני, אבא שלי עמד שם, הוא היה נראה עייף עם קצת זקן אבל כל כך שמח לראות אותנו, הוא אמר לי שהיום הוא בא לפנק אותנו והוא יכין לנו כריכים ושוקו חם לבית הספר.
