קוראים לי רפאל מאיר ואני הבן של הרב מרדכי אליהו. יום אחד אבא שלי החליט שהוא רוצה לנסוע לחברון למערת המכפלה להתפלל. אבא שלי לא הקשיב למה שאמא שלי ואני אמרנו ועוד באותו לילה היינו על הרכב של אבא ויצאנו מירושלים לחברון.
באמצע הנסיעה כשנרדמתי, אבי העיר אותי ואמר לי שנסענו על בורג ויש לנו פנצ‘ר בגלגל. כולנו יצאנו מהאוטו, אבא שלי, אני ושני אנשים שהיו המלווים של אבי. התקשרנו לטכנאי. הוא לא ענה, כעבור כחצי שעה הוא חזר אלינו ואמר שהוא לא יכול להגיע כי הוא מתקן רכב אחר במוסך. אבא שלי התקשר לעוד טכנאים אבל כולם אמרו שהם לא יכולים להגיע.
אמר לי אבי: “לא להתייאש” והוסיף שהכל מה’ אבל המצב היה ממש מייאש ואני לא הפסקתי לדאוג, ולומר פרקי תהילים. אחרי שחיכינו מחוץ לרכב עוד עשרים דקות קרא לי אבי: “היכנסו כולם למכונית”.
לא הבנתי למה הוא התכוון “אבל יש לנו פנצ’ר בגלגל” אמרתי לו, והוא השיב לי: “האוטו לא מעניין אותי, אנחנו נוסעים עכשיו לחברון”. הוא היה כל כך משכנע שברגע שהוא אמר את זה נכנסתי לאוטו וחגרתי.
כולנו נכנסו והמלווה התניע את האוטו.
התחלנו לנסוע “הוא עובד!” קרא המלווה הגבוה מבין השניים. זה היה מדהים, אוטו עם פנצ’ר נוסע כמו חדש! לא האמנתי לזה והמשכנו לנסוע, כל הנסיעה אבא שלי אמר פרקי תהילים והתפלל.
כשהגענו למערת המכפלה המפוארת הפנצ’ר חזר, אבל זה לא היה משנה כי אנחנו כבר היינו בתוך מערת המכפלה והתפללנו, לפתע כל ההמון שהיה שם השתתק כשמישהו צעק בפראות “זה הרב מרדכי אליהו”,
לא הספקתי למצמץ וכבר כל יהודי חברון היו על אבא שלי וביקשו ברכה, הם כל החיים שלהם חיו עם גויים ורצו קצת קדושה.
“עכשיו אתה מבין?” שאל אבי “מבין מה?” שאלתי בחזרה “ליהודים האלה יש חיים קשים מאוד, מאוד לא פשוט לחיות בחברון, ליד מערת המכפלה, ליד המון גויים שלא כולם אוהבים אותם. ידעתי שמה שהם זקוקים לו זה קצת קדושה, אז אני ביקשתי מה’ שיעזור לנו להמשיך לנסוע ולהגיע עד ליהודים שצריכים עזרה וה’ הסכים” “וואו אז אתה כל הנסיעה דיברת עם ה’?” שאלתי בהתלהבות, “כן, כל הנסיעה דנתי עם ה'” רק עכשיו הבנתי כמה אנשים צריכים קדושה ואין להם, אני מקווה שהמשיח יבוא בקרוב ולכולם תהיה קדושה.
“אבל בשנייה שביקשת מה’ שיעזור, הוא עזר?” שאלתי בהתרגשות “לא בדיוק, דנתי אתו יותר ממה שאתה חושב” רק אז הבנתי שהכל היה מתוכנן אצל אבא שלי.
