אחרי שעמליה שיחקה כל אחר הצהריים בגן השעשועים עם החברות שלה, רות ונגה, היא חזרה הביתה,
אכלה ארוחת ערב, צחצחה שיניים והלכה לישון.
פתאום שמעה קולות.
היא הלכה לסלון וראתה שההורים שלה צופים בחדשות בטלוויזיה.
היא הציצה מאחורי הגב שלהם וראתה שבחדשות אומרים שהתחילה מלחמה.
עמליה נבהלה מאוד ופחדה.
למרות הפחד, היא חזרה למיטה, אמרה “שמע ישראל” ובגלל שהייתה כל כך עייפה, נרדמה.
פתאום שמעה עמליה קולות בשפה שהיא לא מכירה,
היא שמעה גם קולות של פיצוצים שהבהילו אותה מאוד.
היא קפצה מהר מהמיטה, נכנסה מהר לתוך הארון והתחבאה בין שמלות השבת שלה.
היא ישבה שם מקופלת וחיכתה בשקט בשקט. היא חשבה בינתיים על החברות שלה מהכיתה ועל ההורים שלה ועל חגיגת יום ההולדת שהייתה לה לא מזמן.
לפתע, שמעה קולות שקוראים לה!
בהתחלה הם היו רחוקים והיא לא הבינה אותם בדיוק, אבל כשהקולות התקרבו, היא שמעה את הקול
של אמא שלה שאומרת לה: “עמליה, עמליה, קומי! את מאחרת לבית הספר”
עמליה פקחה את העיניים וגילתה שכל זה היה רק חלום.
באותו בוקר היא שמחה כל כך ללכת לבית הספר…
