שלום, שמי שמואל, אני גר בתל אביב ואני בן יחיד, זה אומר שאין לי אחים ואחיות. אני לא אוהב להשוויץ בזה, אבל האמת שכולם כבר יודעים שהמשפחה שלי מאוד עשירה. אתם כנראה שואלים איך נהיינו עשירים? אז הסיפור מתחיל כך: עד לפני כמה שנים היינו משפחה ענייה מאוד ולפני שנתיים וחצי ההורים שלי מילאו לוטו וזכינו בפרס של 50 מיליון שקלים !!!!
אני לא אספר לכם על כל מה שקרה לנו מאז שזכינו, אבל אני כן רוצה לספר לכם שמאז שנהיינו עשירים, כל פעם שאני עובר ברחוב ורואה עניים אני נהיה עצוב. אני נהיה עצוב כי אני מבין שגם אני יכולתי להיות במצב שלהם.
בגלל זה, אני מאוד רוצה לעזור לעניים שאני פוגש ולהביא להם כסף כדי שיצאו מהמצב הזה, אבל ההורים שלי לא מסכימים לי לתת כסף לעניים, אפילו לא קצת, ואף פעם לא הבנתי למה …
כך זה היה במשך שנתיים, כשבכל פעם שרציתי לתת כסף לעניים שפגשתי ברחוב – ההורים שלי לא הסכימו.
אני לא יודע מה אתם הייתם עושים, אבל כשהגעתי לגיל 12, נמאס לי והחלטתי לעשות מעשה.
בוקר אחד, התעוררתי מוקדם, לפני שההורים שלי התעוררו ולקחתי כסף מהארנק של אבא שלי, בלי שהוא שם לב, יצאתי החוצה וחילקתי אלף שקלים לשני העניים הראשונים שפגשתי.
למזלי, אבא ואמא שלי לא שמו לב.
כך עשיתי שלוש פעמים, עד שבפעם הרביעית, פתאום ההורים שלי קראו לי לשיחה. ניגשתי אליהם בלחץ, ולא ידעתי מה לעשות.
ואז, כשכולי רועד, אבא ואמא שאלו אותי: “שמואל, אולי אתה יודע לאן הכסף שהיה בארנק של אבא נעלם” ?
לרגע חשבתי מה לענות, אבל בסוף אמרתי שאין לי מושג לאן נעלם הכסף.
ואז ראיתי את אבא מתעצבן כמו שלא ראיתי אף פעם, עד שהוא לא היה יכול להתאפק ואמר לי: “אני יודע שאתה לקחת את הכסף!! אתה רוצה לספר לי למה לקחת את הכסף? “
בקול רועד עניתי לו שלקחתי את הכסף כדי לחלק לעניים. הסברתי לו שאני לא יכול לראות אותם במצב הזה ושאלתי אותו למה הם לא מרשים לי לתרום כסף לעניים?
אבא שלי חשב קצת וענה שהם לא מרשים לי לתרום כסף, כי הם פוחדים שייגמר לנו הכסף ונחזור שוב להיות עניים.
ואז אבא ניגש להתייעץ עם אמא, ופתאום שניהם פנו אלי ואמרו באותו הזמן: “בזכותך עכשיו אנחנו מבינים שאפשר גם לתרום כסף לעניים וגם להשאיר לנו את הכסף שאנחנו צריכים לנו, לכן מעכשיו, אנחנו נרשה לך לתרום כסף לעניים וגם אנחנו נתרום בעצמנו”.
שמחתי כל כך.
הודיתי לה’, והלכתי לישון כאשר אני שמח מאוד.
