שלום, שמי אהרון, אני עובד בנתב”ג. אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה לי עם הרב אליהו זצ”ל: המנהל של נתב”ג אמר לי שהרב אליהו עומד לבקר בשדה התעופה, ושהוא בחר אותי ללוות אותו ולהסביר לו על הכל. ביום שבו הייתי אמור לעשות לו את הסיור, התלבשתי יפה והתכוננתי לפגישה. כשהרב זצ”ל הגיע, שאלתי אותו שאלה שהרבה זמן: “רבי, תגיד, למה צריך להקשיב לרבנים? במה הם שונים מאנשים אחרים?”. הוא ענה לי:” רבנים יודעים יותר דברים, אז הם רואים יותר גבוה”. אני עניתי לו: “עדיין לא נראה לי”. לאחר מכן עשיתי לו סיור במגדל הפיקוח, והוא שאל אותי: “תגיד, למה הטייסים חייבים להקשיב למגדל הפיקוח, ולא שיחליטו בעצמם?”. “הם ממש לא יכולים” עניתי לו “מגדל הפיקוח רואה הכול מלמעלה, הטייסים לא רואים את מה שמגדל הפיקוח רואה”. ואז הוא ענה לי: “תקשיב למה שאתה אומר”.
לפני שנה הזמינו אותי לספר על הפגישה שלי עם הרב אליהו, ובסיום הסיפור נגשה אלי הבת של הרב אליהו וסיפרה לי סיפור של הרב אליהו: יום אחד, כמו תמיד, תור ארוך של אנשים נשרך מחוץ לדלת חדרו של אבא שלי, ולבסוף כשנגמר התור, אישה אחת רצה מהר ואמרה: רבי, אני יכולה לשאול אותך שאלה?”. “בסדר” אמר אבא שלי. לאחר רבע שעה האישה יצאה, ואחריה יצאה ואחריה יצא הרב. השמש של אבא שלי ניגש אליו ואמר לו: “מה השאלה החשובה שבגללה הרב ילך לבית המדרש רעב?”. ” היא אמרה לי שהחתול שלה לא מרגיש טוב” אמר הרב “אז אמרתי לה לנסות להחליף לה את האוכל, ושאם המצב לא משתפר, שתביא אותו וטרינר”. “וזה היה כזה חשוב?” שאל השמש. “אולי לא בשבילך” ענה לו אבא שלי “אבל החתול הוא מרכז חייה”. ואז ביתו של הרב סיימה את הסיפור: ואת המסר הזה, לא שכחתי לעולם.
