אני מאוד אוהב לשחק כדורגל . יש לי חוג כדורגל בכל ימי ראשון , שלישי וחמישי.
השבוע, ביום רביעי יתקיים משחק כדורגל מאוד חשוב של הנבחרת שלי. אני ממש לא רוצה לפספס את המשחק.
ביום שני בצהריים ירד גשם , ישי רצה ללכת לבית של מיכאל חברו הטוב. הוא שאל את אמא שלו, היא הסכימה לישי רק בתנאי שיתלבש בבגדים חמים עם מעיל, כובע, מגפיים ומטריה.
ישי הסכים ולבש ביגוד חם. כשיצא מביתו ירד קצת גשם ואחרי 5 דקות הוא הפסיק. ישי ראה בדרכו שלולית קטנה וקפץ לתוכה. לפתע ישי החליק מהשלולית ונפל על רגל ימין שזאת גם הייתה הרגל החזקה שלו.
הוא התקשר מיד לאימו ואמר לה שקפץ והחליק בשלולית ושממש כואבת לו הרגל.
אמא שלו שאלה אותו איפה הוא נמצא, ישי השיב לה והיא אמרה שעוד 10 דקות היא תהיה במיקומו.
בזמן שישי חיכה לאמא שלו הוא התקשר למיכאל ואמר לו שהוא לא יוכל לבוא אליו כי בדרכו קפץ לתוך שלולית והחליק וקיבל מכה ממש חזקה ברגל.
לאחר זמן מה, אמא של ישי הגיעה ומצאה אותו כאוב מאוד. היא עזרה לו לעלות לאוטו ויחד הם נסעו ל”טרם”.
בטרם אבחנו שישי שבר את רגל ימין. הרופא אמר לו שהוא לא יוכל לעשות פעילות ספורטיבית במשך חודש.
דמעות הציפו את עיניו של ישי וכל מה שחשב באותו הרגע ביב משחק הכדורגל החשוב שצפוי להתקיים ביום רביעי ( בעוד יומיים ).
ישי לא הצליח להירדם כל אותו הלילה. הכאבים ברגל והמחשבות על המשחק לא עזבו אותו.
ביום שלישי הוא נשאר בביתו כדי לנוח. לפתע שמע דפיקות בדלת. הוא פתח את דלתו וגילה להפתעתו שכל חברי נבחרת הכדורגל שלו הגיעו לשמח אותו , הם הביאו לו עוגה בצורת כדורגל וציירו על הגבס של הרגל שלו רק דברים שקשורים לכדורגל.
ישי היה מאושר והבין איזה חשוב שיש חברים טובים.
למחרת ביום רביעי , היום של המשחק ישי התרגש מאוד. הוא נסע לצפות במשחק.
המשחק היה מאוד מותח , שתי הקבוצות שיחקו מצוין עד לרגע האחרון לא היה ברור מי ינצח. ממש בשנייה האחרונה , או בדקה ה90 כפי שאומרים שחקני כדורגל אמיתיים , הקבוצה של ישי הבקיע גול מטורף.
כל הקהל עמד על הרגליים והריע לקבוצה הזוכה.
לפתע הוא הרגיש שמשהו מרים אותו. מסתבר שחברי הקבוצה שלו הרימו אותו על הכיסא ורצו איתו בכל רחבי המגרש. הקהל היה בעננים.
בטקס חלוקת הגביע נתנו לישי את הכבוד לקבל את הגביע ולהניף אותו הכי גבוה שיכל.
זה היה היום הכי כיף שהיה לו בחיים שלו והוא הבין שלפעמים נידמה שמשהו נורא קורה בסוף זה לא יהיה כזה נורא “מעז יצא מתוק”.
