מיכל היא ילדה רגילה בינונית בגובה, לא חכמה כל כך אך לא טיפשה. למיכל יש הרבה חברות
שאוהבות אותה והיא אוהבת אותן. לחברה הכי טובה של מיכל קוראים גל, אבל כולן קוראות לה
גלי. גלי היא הילדה הכי יפה בכיתה וכל הבנות רוצות להיות כמוה, היא גם חכמה נורא וכולן
מקנאות בה. מיכל אמנם ילדה רגילה אבל יש לה סוד, סוד כזה שלא מגלים לאף אחד.
מיכל רואה מטושטש כבר כמה חודשים! ראשה מסוחרר כל הזמן והיא לא מתרכזת בלימודים.
מיכל אוהבת לרקוד, היא בחוג ריקוד כבר שלוש שנים והיא הייתה הכי טובה אך פתאום הפסיקה לרקוד טוב, היא לא התאמצה ומהר מאוד אמרה למדריכה שהיא לא מרגישה כל כך טוב.
הימים חולפים, עוברים שבועות ומיכל לא יכולה יותר לשמור לעצמה את הסוד, היא מחליטה
ללכת לאמא שלה ולספר לה: “אמא, כבר כמה חודשים שאני לא מצליחה להתרכז בלימודים או בריקוד, אני מרגישה לא טוב ורואה מטושטש” “נו ברור” אמרה אמא “בכיתה ה’ נהוג לקיים בדיקת עיניים. אולי את צריכה משקפיים?” “לא!” הפעם מיכל כמעט צעקה “אני איראה כמו חנונית עם משקפיים וכולן בכיתה יצחקו עלי” בעיניה של מיכל החלו לזלוג דמעות “אוי מתוקה, רק נלך לבדוק, אולי לא תצטרכי בכלל” עודדה אותה אמא והלכה.
חלף לו עוד שבוע והיום הגדול הגיע, זהו היום שבו מיכל בודקת אם עליה לשים משקפיים.
לאחר בדיקות ארוכות וחישובים זריזים אמר רופא העיניים “אני חושב שתצטרכי משקפיים!”
“אוי לא” אמרה מיכל כשנסעו בחזרה “אני לא מאמינה!” זה לא כזה נורא אמרה אמא “מה?! איך את יכולה לומר דבר כזה בכלל?” כשהגיעו לביתה מיכל אכלה ארוחת ערב, צחצחה שיניים והלכה לישון “אולי זה בכל זאת לא כל כך נורא” מלמלה לעצמה ונרדמה..
“בוקר טוב” אמר אביה של מיכל “מוכנה לראות את המשקפים החדשים שלך?” הוא שלף מכיסו משקפיים בצבע סגלגל והושיט למיכל המופתעת.
“הם נורא יפים נכון?” שאל אך מיכל לא ענתה לו והלכה להתארגן, כעבור חצי שעה יצאה לבית הספר ועליה משקפיים חדשים בצבע סגלגל..
“הי בנות!” קראה לעבר חברותיה , לא היה מענה. מיכל שאלה את גלי “מה קורה?” אך גלי לא ענתה.
מיכל נעלבה נורא מחבורת הבנות והלכה בעצב לשיעור ספורט. “והיום נרוץ.. ריצת 2000!” קראה המורה. “אוף” חשבה מיכל אני ארוץ היום לבד..
מיכל לא רצה מהר כל כך, היא ראתה חברותיה לשעבר מלפניה מצחקקות.
פתאום קול מאחור קטע את מחשבותיה.. “שלום את מיכל נכון?” “כן זאת אני” “אני רוצה להכיר אותך טוב יותר.. רוצה לבוא אלי אחר הצהריים?” “אה סליחה, לא הצגתי את עצמי.. קוראים לי דנה, מה שמך?” “שמי מיכל, ואני רוצה לבוא אלייך”. מיכל שמחה מהשיחה ביניהן היא הרגישה שמתחילה לה חברות חדשה, וכשהיא הסתובבה אחורה שמחה במיוחד: היא ראתה ילדה יפה, אך היה לה משקפיים בצבע סגלגל.. “יש לי הרגשה שזו תחילתה של ידידות מופלאה” אמרה מיכל וכך היה.
מיכל ראתה בהפסקות ובשיעורים את חברותיה לשעבר אבל כבר לא היה לה אכפת, היה לה חברות חדשות, שלא משנה להן איך היא נראית הן אוהבות אותה…
