הכול התחיל כ ש…
לא רציתי משימות בחו”ל(חוץ לארץ) , אני לא אוהב טיסות, אני אוהב לקרא ספרים, אז למה אני טס ?, כי איש שמכנה את עצמו “חיים” ומקדיש את חייו להצלת חיות שנגנבו או שחלו, והוא אמר לי שאני צריך לעזור לו. כאן אני אציג את עצמי: קוראים לי ליאם, אני בן 9 ,וגר ברחוב השומרון 16 בכפר יונה.
פרק 1
בזמן ששיחקתי דומינו עם אחי אילון הקטן ממני ב 6 שנים ,חבר שלי התקשר אלי ואמר “ליאם, האם גם אליך שלחו הזמנה להתגייס למשימה כדי להציל חבורת גמלים במרוקו?” “לא” ,עניתי והתחלתי לחפש בווטסאפ ובאימייל את ההזמנה, הנה מצאתי בהזמנה היה כתוב כך:
הזמנה להתגייס למשימה
שעה:12:00 בלילה
ארץ: מרוקו
יום: רביעי
שדה תעופה: נתב”ג (נמל תעופה בן גוריון)
תודה,
ועכשיו שעה 22:13 התחלתי לארגן תיק ובתוכו : אוכל, מים, מברשת שער, ושלט שפות, שאותו חיים הביא לי חיברתי את האוזניות לשלט השפות ולמדתי את השפה המרוקאית, זו השפה של מרוקו, וקולו של חיים נשמע מהמצח שלי ,”ליאם” ,הוא אמר ,”מה” עניתי, “האם אתם במטוס ?” ,הוא שאל ,”כן “, עניתי ,”יופי” ,הוא אמר , פרק 2
הגענו למרוקו והיינו רעבים וצמאים אז הלכנו למסעדה שנקראת: “אוכל של מרוקאים בע”מ” במסעדה, סבתא של אליאור עבדה ואמרה ,”בסיפור הכיסוי אני סבתא של שניכם ואתם גרים ברחוב הגמל 14 וההורים שלכם עובדים בנמל תעופה,על השלט היה כתוב: (“_!@$$^&”) מה שניקרא רחוב הגמל 14 ולכן ידענו שזה הבית שלנו, ולאחר מכן שלחו לי משהו בעברית:
היי אני רון אני יכול לעזור. “כן”, עניתי והוא נתן לי את המיקום שאליו אנו היינו צריכים ללכת.
המקום אליו אתם הולכים הוא: קזבלנקה בית הכלא שבו מוחזקים הגמלים , הגענו ודרשו כופר של 100 $ שקל והבאנו להם 100 $ שקל והם שיחררו אותם וכל תושבי מרוקו הודו לנו מאוד.
ביי נתראה בספר הבא : מצילי חיות 2 הודו הפילים הנעדרים .
