“נתן לא פה!” נשמעה זעקה חזקה ומיד אחריה היתה מהומה רבה.
דאגה שרתה על כולנו והיינו אובדי עצות.
היה זה ברכבת שנסעה מדמשק לאינסטנבול.
בזמן שהטורקים שלטו עלנו ביד רמה.
הרכבת המשיכה לנסוע וכולם שתקו מלבד האמהות שדברו בשקט ובדאגה.
חששתי בליבי כל כך לנתן ודמינתי מה עובר עליו ממש בדקות אלו.
אנחנו אמנם פה מוגנים עם אמי דודתי כל אחי ובני דודי אך מה איתו?
כל כך צעיר הוא 3 שנים יחד איתנו וכבר אבד!
המחשבות רצו בראשי אך פסקו מיד יחד עם הרכבת שעצרה.
ראיתי מבעד לחלון את התחנה וגל של אנשים נהרו אליה.
ירדתי יחד עם כולם בצעדים איטיים וממש רציתי להמשיך לדמיין ולחשוב אך בשל כל הרעש והמהומה לא הצלחתי.
אט, אט, התפזרו האנשים הרבים לדרכם ואנו נשארנו.
נאלצתי להפרד מאמי לאחר שהודיעו שהוחלט כי אמי תחזור לתחנת הרכבת ואנו נמשיך יחד עם דודתי.
אנחנו עלינו על הרכבת הבאה והיא המשיכה מבעד לחלון ראיתי את אמי עומדת לבדה בתחנה ומחכה לרכבת שתיקח אותה לתחנה הקודמת רציתי להישאר איתה אך אט אט עם הרכבת שהמשיכה היא נעלמה.
רק עכשיו הוצאתי את כל הדאגה והגעגוע שלי מהלב.
דמעות חנקו את גרוני אך לא יכולתי עוד להכילן והן פרצו בבת אחת.
אמי עלתה על הרכבת בדיוק לכיוון ההפוך כדאי לחפש את נתן שלנו.
היא ירדה והלכה בצעדים מהירים אל תחנת המשטרה שם היו הרבה שוטרים טורקיים עם פנים רצניות ולידם כסא ועל הכסא ישב ילד יהודי עם כיפה ופאות!
אמי התפלאה כל כך על המראה המוזר והתקדמה לראות את הילד ומי הוא?
נתן שלנו!
מיד אמי חיבקה ונשקה אותו והודתה לה’ על הנס הגדול מי היה יודע מה היה יכול להיות שחייל טורקי מוצא ילד יהודי קטן בתחנת משטרה?
והמסע המשיך על מי מנוחות בדרך לארצות הברית.
עברו כמה שבועות וסוף סוף הגענו!
חשבתי בליבי שעברנו את החלק הקשה וכעת סיימנו את מסענו ונהיה מאוחדים יחד כולנו אך המציאות גילגלה אותנו בדיוק לכיוון ההפוך ממחשבותי…
שוב נאלצתי להפרד מאמי ומנתן אך הפעם בכניסה לארצות הברית.
בדקו אותנו וכולנו עברנו אחד אחד ונכנסנו בשלום אך כאשר הגיע תורו של נתן להיבדק נמצא כי הוא לא יכול להיכנס לארצות הברית בשל מחלת העיניים הקשה שעברה עליו.
הפרידה היתה קשה מאוד אפילו כי היא לא לזמן רב.
לאחר כמה שבועות נתן הבריא ממחלתו והוא ואמי הגיעו אלינו ושוב התאחדנו כולנו.
נתן זהו סבא רבא שלי שממנו יצא ב”ה משפחה גדולה.
כולנו למדנו ממנו הרבה מאוד ועד היום זוכרים ומספרים את הסיפור שוב ושוב.
אך לסיפור הזה יש המשך
לאחר הרבה שנים נתן גדל מאוד ונהיה אב למשפחה.
הוא טס לארץ ישראל להביא מתנה למשפחתו אשכוליות מארץ ישראל!
בגאווה גדולה לקח את האשכוליות יחד עם חפציו והלך לשדה התעופה.
לפני שעלה למטוס בדקו את הדברים שלו ונמצא כי יש בתיקו פירות
באותם ימים היה אסור להעלות אשכוליות על המטוס.
השומר היה גוי ולא הבין את החשיבותם של פירות שגדלו בארץ ישראל.
לכן רצה מיד לזרוק אותם ללא כל כבוד
אך נתן לא הסכים בשום פנים ואפן לזרוק פירות של ארץ הקודש?
לא יקום ולא יהיה!
סבא לקח את האשכוליות הלך לצד והתיישב לאכול את האשכוליות של ארץ ישראל
וכל זאת רק שלא יזרקו חלילה!
כזה היה סבא נתן שאהב כל כך את ארץ ישראל ופרותיה.
אנו זוכרים את סבא נתן כדמות מאוד מיוחדת כמו שהיה.
