הילד שהצליח לרכב על אופניים
הכול התחיל בבוקר יום שני. התקשרתי לחברים שלי אם הם רוצים להיפגש איתי אחרי הבית ספר בגינה בשעה 2 בצהריים. הם אמרו שהם ממש רוצים. כעבור 5 שעות אני נפגשתי עם חברים שלי ולכולם היה אופניים, ואני ממש רציתי גם אופניים ולא היה לי הייתה לי תחושה מוזרה שלי חסר משהו כמו אופניים.
שאלתי את החברים שלי אם אני יכול להשתתף בשלהם, והם התחילו לצחוק עלי ואמרו לי שהם לא רוצים להיות חברים שלי והתגרו בי ואני נשארתי לבד בודד בלי אף אחד.
היה לי עצוב בלב, ואמרתי לעצמי שאני צריך לחזור הביתה כי אני לא רוצה להמשיך להיות עם הרגשה רעה בלב. כעבור דקה אני הגעתי הביתה, ואמא שאלה אותי למה אני עצוב כל כך? סיפרתי לאמא מה קרה ואמא חבקה אותי ואמרה לי שלא צריך לעשות מנמלה פיל.
מה זה אומר? שאלתי, אמא אמרה לי שלא צריך לעשות מדבר קטן דבר גדול. ואמא אמרה לי שהיא תחשוב על זה כי לאחרונה אני מקבל הרבה דברים לא נעימים שהמורה מספרת לאמא שלי.
אמרתי לאמא אמא בואי נעשה מבצע! אמא אמרה בסדר אין לי בעיה.
תליתי את לוח המבצע והתחלתי להתנהג יפה כמו לפרוש מפה לשבת, לשטוף את הבית, להכין לי קופסת אוכל, להתנהג בכבוד למורים לכבד את ההורים שלי.
אמא הסתכלה עלי ואמרה אוו, הוא באמת השתפר הוא ממש רוצה את זה. אני צריכה לחשוב על זה ממש עוד קצת ואמא חשבה על זה ואמרה לי שאני יכול לקבל אופניים.
שמחתי ואמרתי לאמא תודה רבה, את האמא הכי טובה בעולם אין כמוך אמא אמרה לי בבקשה אתה הבן הכי טוב שהיה לי!
אמא אמרה נלך לחנות מחר.
בלילה לא יכולתי לישון מרוב התרגשות עד שנרדמתי.
למחרת הלכתי לבית הספר וכשסיימתי חזרתי הביתה ואמרתי לאמא נו אמא, אנחנו הולכים?
אמא אמרה שבסוף היום היא לא יכולה.
הייתי ממש עצוב ושאלתי את אבא עם הוא יכול לקחת אותי לחנות והוא אמר שהוא לא יכול כי הוא עובד במשהו ממש חשוב.
הייתי מאוכזב ועצוב עד שלפתע נשמעו דפיקות בדלת ומי היה שם סבא והוא הגיע עם אופניים ואני הייתי בהלם!!!
רכבתי בכל העיר ואמרתי לסבא תודה רבה אין כמוך!
סוף סיפור
