המלחמה:-מאת עילי ד’1.
מאז תחילת המלחמה הייתי במילואים ולא חזרתי לביתי במשך שבועות ארוכים.
כשיצאתי ב-7 באוקטובר מביתי הייתי מדוכדך כי בדיוק באותו שבוע היה אמור לכחול בר המצווה של בני הגדול ישראל. נסענו אני ועוד כמה חיילים במשאית צבאית שאספה את כולם מביתנו.
ידעתי שאני לא הולך לחזור לביתי בשבועות הבאים. המשאית העבירה אותנו אל כרם-שלום שם החלו מחבלים לתקוף. אני ועוד 4 חיילים הלכנו לבתים של אנשים לפנות אותם ולהעביר אותם למקום בטוח. המחבלים התקדמו עוד ועוד והתחילו לסגור עלינו. לחמנו ולחמנו התחמושת אזלה התחלנו לרוץ ולהתחבא בתוך אחד הבניינים. נשאר לנו עוד 3 רימונים ו5 מחסניות אחרונות. בסוף הצטרפו אלינו כיתת הכוננות של כרם-שלום ולאט לאט הדפנו את המחבלים. לבסוף גברנו על המחבלים והם ברחו בחזרה אל עזה. למחרת המחבלים המשיכו לתקוף, אני ועוד 7 חיילים התחלנו להתקדם עוד ועוד אל המחבלים והצלחנו להדוף אותם, בינתיים עוד ועוד מחבלים יצאו מתוך עזה. הלחימה הייתה קשה, מחבלים לא הפסיקו לצאת מתוך עזה. היו כבר לפחות 30 פצועים והרוגים מהצד הישראלי. לא ויתרנו והמשכנו להילחם. נלחמנו בערך 3 שעות עד שהצלחנו להדוף את המחבלים. בסוף הלחימה התחלקנו לצוותים והחלנו לחפש אנשים אשר נשארו בבתיהם. אני וצוותי מצאנו תינוק שנשאר בתוך בית בלי הורים רק עם פתק שהשאירו הוריו. וכך היה כתוב בפתק:
“לחיילי צה”ל היקרים אנחנו מבקשים שתעבירו את התינוק למקום בטוח ותמצאו לו בית”
לקחנו את התינוק ושאלנו את המפקד מה לעשות איתו? הוא אמר לנו להעביר אותו למשאית שתחכה לו בכניסה לכרם-שלום. לקחנו את התינוק בתוך רכב משוריין לכניסה לכרם-שלום. הנהג לקח אותו והחל לנסוע איתו למקום בטוח. לאחר מכן חזרנו לבסיס שהקמנו באחד הבניינים. פתאום נשמע בום ענקי!!! מיהרנו לבחוץ לראות מה קורה ונחרדנו… מאות מחבלים עמדו בטורים סדירים. הקרב החל. אני וחולייתי התקדמנו אל עבר המחבלים והחלנו לירות. המחבלים לעומתנו החלו לזרוק עלינו פצצות RPG. התגברנו על הפחד והמשכנו לירות. מחבלים לא הפסיקו לצאת מתוך הגדרות. החלנו לסגת, המחבלים היו רבים מאיתנו. אך אני ועוד 3 חיילים אזרנו אומץ והסתובבנו וירינו על המחבלים. כעבור 5 דקות ירו לי כדור לרגל והתעלפתי. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על מיטה מחובר לצינורות. כשהסתכלתי על רגלי ראיתי אותה עטופה בגבס, שאלתי רופא שעמד לידי איפה אני? והוא אמר לי שאני בבית חולים הדסה עין-כרם. שאלתי אותו מה קרה לי? והוא אמר לי שלחמתי בעזה וירו לי כדור לרגל. בדיוק אז נכנס לחדר המפקד שלי. הוא אמר לי שלום בשקט והתיישב בכיסא בסמוך למיטתי. הוא שאל אותי איך אני מרגיש? אמרתי לו שדי טוב אבל עדיין יש כאבים ברגל. הוא ביקש מהרופא אם אני יכול לצאת איתו לטיול? והרופא נענה בחיוב. עליתי על הקביים והלכתי איתו אל חצר בית החולים. התיישבנו ושאלתי אותו מה שלום כל השאר? והוא אמר שכולם בסדר. שאלתי מה חומרת הפציעה שלי? והוא אמר שנפצעתי די קשה, ומזל שהצליחו להוציא אותי משם בשלום. שאלתי אותו עוד כמה זמן אני השתחרר והוא אמר שיש חדשות טובות וחדשות רעות. הטובות: שאני הולך להשתחרר מבית החולים בקרוב. הרעות: שאני לא יוכל ללכת ואהיה על כיסא גלגלים. למחרת השתחררתי מבית החולים ומאז אני על כיסא גלגלים אבל חשבתי שהכל לטובה כי זה היה יכול להיגמר ברע. בסוף עוד תיגמר המלחמה. הסוף!!!
