שלום קוראים לי שילת ואני בת 11והיום אספר לכם איך אני וחברי הצלנו את עמ”י בחרבות ברזל …..
הכל התחיל ביום שני כשאני ורועי השלמנו שיעורי בית בפארק דיברנו על אחי הקטן ביותר שנחטף לפני שבועיים בערך ואז פתאום ראינו ילדה שנראתה אמריקאית נופלת, עזרנו לה לקום ואז ניהלנו שיחה אני, רועי הילדה שנפלה שמתברר שקוראים לה ננסי ומייקל חבר שלה
” את בסדר” שאלתי
“כן זה סתם מכה” ענתה ננסי
“אתם אמריקאים” שאל רועי
“כן” ענה לו מייקל
“רוצים שנהיה חברים” שאלו ננסי ומייקל
“כן” ענינו
“רוצים שאני אגלה לכם סוד?”
“אנחנו בעניין” ענינו
“באמת לא נפלתי זו הייתה העמדת פנים” גילתה ננסי
“מה!?” צעקתי
“למה?” שאל רועי
“פגשנו איש שהציג את עצמו בשם אביתר ואמר לנו לעשות את זה” הסבירה ננסי
“אוקי אתם יכולים בבקשה להביא אותנו אליו?” שאלנו
“ברור” ענתה ננסי
10דקות עברו והגענו לדירה מרשימה ושם חיכה לנו אביתר……
“שלום” אמר אביתר
“שלום” ענינו בפה אחד
“אתם בטח רוצים לדעת למה אתם פה?” ניחש אביתר
“כן” ענינו
“אוקי אז אנחנו במקרה של מלחמה וזה קורה אז התחלנו לנסות לעזור ובעצם גילו שכמה אנשים שלנו באו לשחרר חטופים ועצרו אותנו אז חשבנו לגייס ילדים שילכו בלי לעורר חשד חשבנו שאנחנו צריכים ילדים עם אכפתיות והחלטנו של ילדים שעוזרים לילדה שהם לא מכירים יש אכפתיות” סיכם אביתר
“אז אתה מתכוון שאנחנו כלומר הילדים נחדור לעזה ונשחרר חטופים?” ניחשתי
“כן” ענה אביתר
“אוקי אז מתי?” שאלתי
“הערב” ענה אביתר
“אוקי” ענינו
“אוקי שלב ראשון צריך להחליט שם לצוות שלנו”
“ברקוד” הציע רועי
“השחר” הציע מייקל
“תירגע אנחנו לא שוקולד” צחקה ננסי
“אגודת הניצחון” הצעתי
“כן” אמר רועי
“זה שם קסום” אמרה ננסי
“לא בא לי” התלונן מייקל
“למה?” שאלה ננסי
“סתם, זה שם טוב” צחק מייקל
“יפה מצאתם די מהר שם” אמר אביתר
“אוקי שלב שני : לסרטט ת’ביצוע שלנו”
“יאלה” ענינו….
שעתיים וחצי בערך חשבנו על הביצוע
וסוף- סוף הגענו להחלטה: בשעה 23:00 אנחנו נכנסים לאוטו של אביתר
כשמגיעים לעזה אנחנו מעלים את החטופים על משאיות ומוציאים אותם לשטח ישראל ברגע שמסיימים מתקשרים ל-3 יחידות מיוחדות והם באים מפוצצים את עזה .
טוב ,אני לא יספר לכם מה עשינו מה עשינו כל הזמן כי סתם קראנו ספרים
אז אני יספר את המהלך שלנו: אוקי בשעה המוסכמת חיכינו לרועי (שבדרך כלל מאחר)
והנה 5 דקות מאוחר הוא מגיע אנחנו נכנסים לאוטו של אביתר ומחכים, כל הדרך הרגשתי בחילה וסוף סוף כשהיינו הרגשתי טוב
אוקי אני אהיה אמיתית לא הרגשתי טוב כי היינו מוקפים במחבלים ואז פתאום אביתר אומר לנו לסתום ת’פה ות’אף אנחנו עושים כמו שהוא אמר לנו והוא מתחיל לרסס אותם כאילו שהוא משתמש במטרה אוויר בשירותים והמחבלים כאילו קופאים ואז אביתר אמר לנו:
“מהר הולכים לשחרר חטופים או שלא”
אנחנו מתחילים לרוץ למקום ורואים מלא אנשים ,נשים ,נערים ונערות ילדים ואפילו תינוקות אנחנו מתחילים להעלות אותם למשאיות ופתאום אני רואה חטוף שאני מזהה אותו זה אחי שחר שנחטף אני אומרת לו שהכול בסדר ואני מעלה אותו כעבור שעה אנחנו מסיימים ונוסעים לשטח ישראל מתקשרים למפקד היחידה וחוזרים הביתה בדרך חזרה אני רואה מהחלון את הפיצוצים והנה אני הולכת למיטה ובבקר אני שומעת בטלוויזיה על הילדים שהצליח את עמ”י בחרבות ברזל בשם…..
אגודת הנצחון!
