אלף בית
שלום לכולם קוראים לי הדסה מושקוביץ, ואני מאוד אוהבת לצייר ולאפות או לבשל.
טוב לפני שיגמרו לי המילים אני אתחיל בסיפור:
אם אתם חושבים שאינני יודעת לקרא את האותיות אלף בית- אינכם אלא טועים! יודעת אני גם יודעת, ולא רק זאת, אפילו כמה תנועות למדנו בכיתה ואפילו המורה אמרה שאני דווקא מתקדמת יפה.
אז מדוע כלל לא עניתי לסבתי כשבחנה אותי באותיות אלף בית? ומדוע אמרתי שאינני זוכרת ו…עוד לא הספקנו לחזור ובעצם… זה קשה מאוד…?
אספר לכם.
אך לפני כן, הבה נחזור אחורה אל תחילת השנה כאשר באנו לכיתה א’ ביום הראשון.
הייתה הרגשה נפלאה לבוא לכיתה, ממש כיתה עם מורות, ולהרגיש ממש גדולות וחשובות היה נפלא לחשוב שמהיום לא רק משחקים … מהיום מתחילים ללמוד!
יד ביד צעדנו רותי בת דודתי ואני הדסה. צעדנו ופטפטנו והחלטנו פה אחד, שאנו נלמד מצוין נהיה החרוצות בכיתה ונדע את כל אותיות האלף בית הראשונות
אחרי הצהרים הלכתי לביתה של רותי לשחק,
אך ראיתי את רותי שוכבת במיטה מצוננת ומשתעלת. הרופא אמר שזו שפעת.
חלף עבר לו שבוע מלא וגדוש בחוויות מכיתה א’, ורותי שבה לבית הספר. אך כעבור יום שוב חזר אותו סיפור: חום ותרופות, והפעם אלרגיה.
הרבה ציורים שלחתי לה וגם את האותיות החדשות אך רותי לא יכלה להשלים את הנלמד בכיתה “כשתבריאי בעזרת השם אלמד אותך את כל מה שלמדנו” . הבטחת.י
בפעם השלישית חלתה רותי בחזרה.
ממש לא נעים לה היא בקושי מכירה את הבנות בכיתתה ואת המורות… רק כמה ימים ביקרה בבית הספר. תמיד שאלה אותי: “את חושבת שאדע לקרא כמו כולן?”
“בהחלט”, עניתי. בליבי היה ספק ….
כי בכיתה לומדים כל כך הרבה…
לחגים צפתה לנו הפתעה גדולה סבתא תבוא מאמריקה לבקרינו! {סבתא שלי ושל רותי}
סבתא באה ושמחה מאוד לראותנו והיא אמרה שהיא בטוחה כי אנו כבר יודעת לקרא ולכתוב מעט.
ולכן הביאה לנו לרותי ולי לוח גירים צבעונים אחר כך פתחה סבתא ספר והצביע על המילה גן ושאלה: “רותי, התדעי לקרוא?”
רותי לא ענתה. “ואולי המילה הזו?” הצביעה סבתא על המילה בית. כל תשובה לא באה.
“התדעי את הדסה?” פנתה אלי.
הבטתי. הייתה זו כה תשובה קלה אך לא עניתי, “סבתא”, אמרתי. “עוד לא הספקנו ללמוד הכל.
עוד נלמד תראי אני מבטיחה…”
אבא עמד מן הצד והביט בנו כל העת.
אחר שהשבתי לסבתא נגש אלי בחיוך צופן סוד וצבט בלחיי מין צביטה כזו, עד שחשתי כי פני האדימו כליל. זמן רב אחר כך עוד הייתי תמהה: מדוע אדמו פני? האם מעוצמת הצביטה בלחיי ? או שמא מגדול השמחה שהציפה את ליבי…?
מקווה שנהניתם מהסיפור שלי!
