פעם אחת לפני הרבה הרבה שנים, ברומניה, גרה סבתא רבתא שלי שקראו לה בבא, עם סבא שלי ואחותו. כשסבא שלי היה בן 8 בבא החליטה שהם צריכים לעלות לארץ ישראל. הם רצו לעלות לארץ ישראל כי הרומנים לא היו נחמדים ליהודים. היתה בעיה אחת, הרומנים לא הרשו ליהודים לקחת איתם כסף לארץ ישראל. בבא היתה חכמה ואמיצה, היא ידעה שהם לא ישרדו בלי כסף בארץ ישראל. אז היא הלכה לסנדלר יהודי וסיפרה לו מה היא רוצה לעשות ואמרה לו שיכין לה נעל עם סוליה כפולה. כשהנעל היתה מוכנה היא פתחה את הרווח שבין שתי הסוליות והכניסה לשם את כל הכסף שיכלה, ואז היא תפרה את שתי הסוליות יחד ממש חזק. היא והסנדלר הכינו נעליים כאלה עם סוליה כפולה גם בשביל סבא שלי ואחותו, והכניסו לשם הרבה כסף. בבא סיפרה לסבא שלי מה היא עשתה. סבא שלי ממש רצה לספר לחברים שלו על זה, אבל הוא התאפק. בבא אמרה לו שאסור לו לגלות לאף אחד בגלל שאולי מישהו יכול לגלות לרומנים.
כשהם באו לאוניה שתיקח אותם לארץ ישראל, בבא האמינה שזה יצליח. בדקו את היהודים לפני העליה לאוניה. הרומנים רצו לבדוק שאין להם כסף מוחבא בשום מקום ושהם לא לוקחים איתם כסף לארץ ישראל. שאלו את בבא “מה זה הנעליים האלה?” והיא אמרה להם “אלו נעליים של חורף” (זה היה שקר). אמרו לה “בואו נבדוק”. בבא קצת נבהלה אבל בשביל שהם יאמינו לה היא עשתה מה שהם ביקשו ממנה לעשות. היא הורידה את הנעלים וזרקה אותם אליהם. היא חשבה שזה יעשה שהם יאמינו שאלו סתם נעלים רגילות, כי אם היא זרקה את זה אליהם כניראה שזה לא חשוב לה. זה עבד!. הם האמינו שזה סתם נעלים רגילות! הרומנים נתנו לבבא, לסבא שלי ולאחותו לעלות לאוניה.
הם שטו הרבה ימים. כשסוף סוף הם הגיעו לארץ ישראל, בבא לקחה את הנעלים, פתחה את הסוליות והוציאה משם הרבה כסף. עם הכסף היא פתחה מאפיה. כבר ברומניה היא בישלה ואפתה מאכלים טעימים לקהילה היהודית. כשהיא הגיעה לארץ ישראל ופתחה את המאפיה אנשים שהגיעו מרומניה ישר באו למאפיה שלה וקנו מהאוכל הטעים שהיא הכינה. גם אנשים שלא הכירו אותה או לא באו מרומניה הריחו את הריח הטוב וניכנסו לקנות מאפים. כך היא הרויחה מלא כסף וקנתה בית בשבילה ובשביל סבא שלי ואחותו.
טוב להיות אמיץ או אמיצה. בגלל האומץ והחוכמה של בבא היא הצליחה לעלות לארץ ישראל עם הכסף, לקנות מאפיה ואפילו לקנות בית. כששמעתי את הסיפור בפעם הראשונה התרגשתי מאוד אבל גם קצת נבהלתי.
