הליצן
מוישי היה ילד בן שש, שאהב מאוד להתחפש בפורים. השנה הוא החליט שהוא לא רוצה להתחפש למשהו שכבר התחפש אליו בעבר, אלא למשהו מקורי ומענין.
מוישי חשב וחשב ופתאום מצא רעיון. “אמא!” קרא “מצאתי תחפושת שלא התחפשתי אליה אף פעם!” “איזו תחפושת?” שאלו אמא, ואחיותיו רחלי ונחמי. “אני אתחפש לאפרוח!” ענה מוישי בצהלה, אבל אז רחלי, אחותו בת התשע התחילה לצחוק: “לאפרוח מתחפשים בגיל שנה, לא בגיל שש!”
מוישי חשב וחשב למה הוא יכול להתחפש, ופתאום מצא מוישי רעיון נוסף לתחפושת שעדיין לא התחפש אליה. “אמא”, קרא מוישי ” אתחפש למוכר!” אבל אמא אמרה: “מוישי, למוכר התחפשת כבר בגיל ארבע.” “אה, נכון.” התאכזב מוישי. הוא חשב וחשב למה הוא יכול להתחפש. “יש לי רעיון!” פתאום אמר. “אני אתחפש לאסתר המלכה!” אבל אז נחמי, אחותו בת החמש עשרה, התחילה להתגלגל מצחוק. “אסתר המלכה זו תחפושת של בנות, אתה לא יכול להתחפש אליה!”
מוישי כבר התחיל להתייאש. “למה אני יכול להתחפש?!” חשב… “יש לי רעיון!” קרא פתאום מוישי. “רעיון שאמא לא תאמר עליו שאי אפשר, ורחלי ונחמי לא יצחקו. אמנם הוא לא מקורי, אך בתחפושת זו לא התחפשתי, והיא לא רק של בנות — אני אתחפש לליצן!!!”
“רעיון מעולה” אמרה אמא, ומוישי ואמא כבר שקעו בתכנונים נרחבים.
הגיע ליל פורים. מוישי כבר שמע מגילה, אכל אזני המן, ואפילו חצי ממשלוחי המנות לילדי החיידר כבר היו מוכנים. מוישי התארגן לשינה, קרא קריאת שמע והכין נטלה וקערה לנטילת ידיים.
מוישי נשכב במיטה וביקש מאמא שתכסה אותו, אמא כסתה אותו, נישקה אותו, כבתה את האור והלכה….
מוישי נשאר מהורהר “אני מקווה שיהיה לי כיף מחר, עם התחפושת, ” חשב ו…נרדם.
למחרת:
מוישי התעורר לקול שירה חזקה “ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש”. הוא התחפר חזק חזק בשמיכה, אך פתאום נזכר- היום פורים! הוא זינק מיד מהמיטה, נטל את ידיו והלך לסלון, לבקש מאמא שתיתן לו את תחפושת הליצן שלו. הוא קצת התאכזב כשאמא אמרה שכדי שהתחפושת שלו לא תיהרס, כדאי שילבש אותה לאחר שיאכל את ארוחת הבוקר.
מוישי רצה מאוד ללבוש כבר את התחפושת היפה שלו, ולכן הזדרז מאוד לאכול ארוחת בוקר. לאחר שסיים לאכול, פנה לחדרו, כדי ללבוש את התחפושת. כשסיים מוישי להתלבש, רץ והסתכל במראה.
“אמא” קרא “מתי נלך לחלק את משלוחי המנות? נו אמא, אני כל כך מחכה”. אמא חייכה אליו “עכשיו רק בוקר, היום עוד ארוך”, אך בכל זאת הלכה לחדר שלה והסתכלה לכיוון של משלוחי המנות “מה?! קראה “למה הערימה ממש התנמכה? כמה יש כאן?” מוישי הגיע בריצה וספר 15 מתוך 20. “לאן הם נעלמו? מי לקח לי משלוחי מנות, אולי מירי הקטנה?” שאל מוישי והלך לחפש את מירי השובבה.
הוא מצא אותה מאוד מהר, אוכלת לא פחות ולא יותר… ביסלי ממשלוח המנות, ולידה חפיסות שוקולד, ופלים ובמבה מונחות עלובות על הרצפה. “מירי! מה עשית?!” רק עכשיו כשמירי שמה לב שמוישי נכנס לחדר, היא נבהלה והחלה לבכות. אמא נכנסה לחדר, מיד קלטה מה קרה ואמרה “הכל בסדר, הליצן שלי יעזור לנו להכין חדש”. מוישי נרגע. הוא הלביש על פניו את החיוך הליצני הכי רחב שהצליח, לקח את השקית הפתוחה שהייתה מונחת על הרצפה, והלך עם אמא למטבח. במהירות ארגן 5 משלוחי מנות חדשים, ובשמחה יצא לחלק את המשלוחים לחבריו.
יש לך קשר לרבי מברוקלין?
פעמים רבות הייתה הרבנית מבקרת בספריה במנהטן.
לפני שנים רבות היא הגיעה לספריה ומסרה את הכרטיס שלה. הספרנית שראתה את השם “שניאורסון” על הכרטיס, שאלה אותה “האם יש
לך קשר לרבי המפורסם מברוקלין?” הרבנית השיבה בחיוב.
“מה הקשר ביניכם?”
“הוא בעלי”, השיבה הרבנית.
כששמעה זאת הספרנית, החלה לרטון ולומר כי יש לה טענות כנגד הרבי. היא סיפרה שהיא חשוכת ילדים, “בהשתדלות רבה נכנסתי לרבי
לפני כשנתיים וביקשתי ממנו ברכה שיהיה לי ילד. הרבי בירך אותי ואמר לי שאני צריכה לקבל על עצמי לקיים מצווה, כיוון שהברכה היא כמו
גשם, וצריכים כלי לתוכו תיכנס הברכה. אמרתי לרבי שאני מקבלת על עצמי להדליק נרות שבת. מאז עברו שנתיים ועדיין אין לי ילד”.
הרבנית הרגיעה אותה ואמרה “גם לי אין ילדים”. הספרנית כששמעה זאת, פרצה בבכי, ואמרה לרבנית “תסלחי לי, אבל אני ניצולת שואה,
והייתי במחנות ריכוז, וממשפחתי לא נשאר אף אחד, רק אני, לכן כל כך חשוב לי שיהיו לי ילדים כי מדובר על ההמשכיות של משפחתי”.
הרבנית ביררה אצלה בזהירות “מה בדיוק אמר לך בעלי?”
‘יש לך קשר לרבי מברוקלין’?
הספרנית השיבה: “הוא אמר שאדליק נרות שבת”.
“ואת מקיימת זאת?”
“כן”, השיבה הספרנית בחיוב.
“איך את מקיימת את זה?” הוסיפה הרבנית לשאול.
“בכל יום שישי אני מדליקה נרות שעה שבעלי חוזר מהעבודה, בשבע-שמונה בערב”.
הרבנית הסבירה לה שעניינם של נרות שבת זה לכבד את השבת ולא לחללה, ולכן צריכים להקפיד להדליק את הנרות לפני
השקיעה. “תקבלי על עצמך להדליק נרות כמו שצריך”. הספרנית אכן קיבלה על עצמה להדליק נרות בזמן, וכעבור עשרה
חודשים נולד לה בן…
לאחר מכן המשיכה לשמור על קשר רצוף עם הרבנית, ואף הייתה מבקרת אותה בביתה.
