הטיסה שלי לרבי
בשנת הקהל בחג החנוכה, בנר שביעי, כל משפחתי הדליקו נרות. הסיפור מתחיל אחרי שכולם היו ישנים במיטות. ורק אמא שלי הייתה ערה.
היא לא סתם הייתה ערה, היא ארגנה את המזוודות לטיסה שלנו. שאני קמתי, ראיתי מלא מלא מזוודות.
ידעתי, שזה בגלל שאני ומשפחתי טסים לרבי היום. אני ממש ממש התרגשתי! לטוס לרבי זה משהו מאוד חשוב, כי רבי זה הראש של בני ישראל, ובגלל זה אנחנו טסנו לרבי. התכוננו לזה הרבה זמן ואני לא האמנתי שהרגע הזה הגיע!
אבא שלי ניכנס הביתה, ואמר: “בואו ילדים חביבים, דודה רבקה מחכה לנו למטה”. אני ואחיי אמרנו במקהלה: “יש!! טסים לרבי!”
עזרתי לאבא ואמא שלי לסחוב את המזוודות. שמחתי כל כך – אני טסה לרבי!
עלינו על האוטו, ובאוטו, דודה רבקה אמרה לנו: “איזה כיף לכם אתם טסים לרבי!”
“איזה זכות גדולה יש לכם! אני ממש שמחה בשבילכם!”
אחרי הרבה זמן שנסענו שאלתי את דודה שלי עוד כמה זמן מגיעים? והיא ענתה לי שיש מלא מלא פקקים, אז מגיעים עוד המון זמן. החלטנו לומר פסוקים, ואולי זה יעזור שנגיע יותר מהר. התחלנו לומר את הפסוקים, ובדיוק בפסוק החמישי דודה שלי אמרה: “עוד חמש דקות מגיעים!” המשכנו לומר את הפסוקים, ואחרי שסיימנו אני אמרתי: “אני מרגישה, שהפסוקים של הילדים מאוד מאוד עוזרים!” ואבא שלי אמר: “זה באמת נכון”.
ירדנו מהאוטו, וראיתי הרבה מטוסים גדולים מאוד. אבא שלי הראה לי את החברה שאנחנו הולכים לטוס בה, שזה חברת אל-על.
נכנסנו לשדה התעופה, ועלינו על המעלית, ושיצאנו מהמעלית, ראיתי אנשים רבים עומדים בתור ושאלתי את אמא שלי: “למה יש מלא אנשים?” ואמא שלי ענתה: “בשדה התעופה יש הרבה אנשים”. כל האנשים האלה רוצים גם לטוס. אבל הם לא טסים לרבי. לנו יש זכות – לטוס לרבי! בסוף עלינו על המטוס.
במטוס ראיתי הרבה כיסאות, והרבה אנשים. התיישבנו ואז אני ומושקא אחותי התחלנו לריב. כל אחת רצתה לשבת ליד החלון ולא רצתה לוותר. ככה רבנו, ורבנו, עד שאבא שלי הציע לנו לעשות תורות. הסכמנו להצעה וככה הייתה לנו טיסה נעימה. ירדנו מהמטוס ונסענו ל770!
כשנכנסתי ל770 ממש התרגשתי – אני בבית הכנסת של הרבי! רציתי להישאר עוד ועוד ועוד בגלל שזה מקום ממש קדוש!!!
היה לי כיף ממש לספר לכם על הטיסה שלי לרבי- מנהיג הדור!
