הילד שאהב לכתוב
מגיש :נעם-דוד ברנשטיין
היה היה פעם ילד בשם דביר. דביר אהב לשחק ולקרוא, אבל הכי אהב לכתוב סיפורים דמיוניים.
יום אחד רצה לכתוב סיפור ולפרסם אותו בעיתון. הוא חשב שיוכל להיות מפורסם, חשב יומם ולילה, אבל לא הצליח לחשוב על סיפור מספיק טוב ומעניין.
בוקר אחד הלך דביר לבית הספר ושמע אנשים משוחחים על סופר, שכתב ספר על גיבור על ונהייה מפורסם. הוא גם כן חשב שיוכל לכתוב גם על מישהו ולא על משהו. הוא שאל בהתחלה את אימא ואבא אם יש להם רעיון על מי לכתוב. אבל לא היה להם רעיון. דביר פנה ושאל את סבא וסבתא ולהם דווקא היה סיפור להציע לו. הם אמרו שכשהם היו בבית הספר לא היה להם עיתון, היה רק ירחון ובו לא היו סיפורים אלא רק חדשות. הם הציעו לו לכתוב ספר על ילד שחי בתקופה שלהם שלא היה אינטרנט, ולא היה מכוניות וכל היום היו אחד עם השני בקיבוץ. בארוחות אכלו יחד, בלילה ישנו ביחד ,בבית הילדים וקמו השכם בבוקר לעבוד בחוות וברפת, לטפל בסוסים ובפרות.
סבא סיפר בהתלהבות על האווירה ששררה בין הילדים ושהיה אפשר לדבר אחד עם השני ולא לשקוע במסך. דביר יצא מהבית של סבא וסבתא בתחושה מרוממת, בא הביתה וישר כתב את הסיפור ושלח לעיתון . כעבור שבוע דביר קיבל מכתב בדואר, המכתב היה מחברת העיתונים. הם הודו לו מאוד על הסיפור, אמרו שמאוד נהנו לקרוא אותו ושאלו את דביר אם יוכל לכתוב עוד סיפורים.
דביר שמח והתרגש מאוד מהשיחה.
מאז דביר כותב רק סיפורים אמיתיים ולא דמיוניים ומאז מתמיד לדבר עם חבריו ולא להיות רק בטלפון או במחשב.
