האש והמים
בטח שמעתם על זה שאש ומים לא מסתדרים, אש מאדה מים, ומים מכבה אש. על זה בדיוק מדבר הסיפור שלי: שיתוף פעולה בין השניים.
מקווה שתלמדו מהסיפור! קריאה מהנה!!
היה היו פעם, מר אש שגר בגבעה, וגברת מים שגרה בתחתית הגבעה, קרוב לאגם. כל בוקר היה מר אש (ששמו היה ראולי) מקיים את שגרת הבוקר שלו: אוכל ארוחת בוקר, מתארגן ושורף את הגינה שלו, “גינה שרופה זה מהמם!” היה אומר ראולי.
אותו דבר גם גברת מים (ששמה היה מלודין), שותה כוס מים בבוקר, ומשקה את הגינה שלה.
***
פעם אחת טייל ראולי ברחוב וגם מלודין, (שניהם היו אויבים גדולים אחד של השני ושנאו להיפגש פנים מול פנים, אך לצערנו הם נפגשו לעיתים תקופות.) ופתאום הם נפגשו! מיד פרצה המריבה: “שלום מה נשמע?” אמרה מלודין “לא! בלי מה נשמע!” צרח ראולי, אמרה מלודין “אני רק שאלתי מה נשמע!” “לא לא לא, את אמרת לי מילה לא יפה”. “זה לא נכון! רק אמרתי לך שלום מה נשמע!!” “לא לא לא לא לא אני אמרתי מה נשמע ואת לא! “אולי תהיה בשקט?! אני פשוט שונאת לריב! אני פשוט מאוד, מאוד, מאוד רוצה ללכת הביתה בלי להתעצבן.” “את לא תלכי הביתה בלי לבקש סליחה!” “אה כן, מה תעשה לי?” “מה אני אעשה לך?” “כן מה תעשה לי?” “אני…” “לא אני הולכת”! “ביי ביי!” קרא ראולי בלגלוג. כן, ככה זה היה. אבל למזלנו, כל זה עומד להשתנות. יום אחד קרה משהו ששינה הכל.
***
יום אחד מלודין עברה ליד הבית של ראולי אבל, הוא לא היה שם! מלודין נכנסה ללחץ, היא לא הבינה מה קורה! למה ראולי לא בא כדי להציק לה, או ללעוג לה על הבגדים שהיא לובשת או על איך שהיא מתנהגת. פתאום הניצוץ שהיה בעיניה בדרך כלל, נעלם! במקום זה היא פשוט חייגה את המספר שלו וצלצלה אליו אבל הוא לא ענה! “זה לא מתאים לו!” חשבה מלודין, היא נתקה, ובמקום זה היא התקשרה למנעולן: “שלום, מדברת מלודין. רציתי לדווח על מקרה חירום. אשמח שתבוא מהר!” “אוקי, מה הכתובת?” “האש 12! בוא מהר!” במהרה הגיע המנעולן ופרץ את הדלת. מלודין נכנסה מהר והסתכלה על הבית של ראולי. שהיה ריק מאדם. חוץ מפתק קטן שהיה מונח על השולחן הריק בפתק היה כתוב: “הלכתי, כי אני לא יכול עם הריבים שלנו. מראולי” מלודין התחילה להרגיש שדמעות חונקות את גרונה ונוצר לה גוש בגרון. היא ממש תתגעגע לריבים שלהם בבקרים, לאיך שהוא דיבר אליה. פתאום היא ראתה את ראולי מגיח מאחד החדרים ” איפה היית?! דאגתי לך!!” ” וואו וואו תרגיעי! סך הכל הייתי בחו”ל!…” אבל הוא לא הספיק לסיים את המשפט, כי מלודין הדפה אותו לחיבוק ”דאגתי לך” לחשה מלודין.
מאז, הם הפכו לחברים הכי טובים: גרו ביחד, אולי היו קצת סכסוכים, אבל סך הכל, היה טוב
