בס”ד
הפיקניק המשפחתי
כתב : אורי פרץ כיתה ו תקשורת
בית ספר : נעם בנים – טבריה
באחד מימי הקיץ החמים לפני 4 שנים, בשבוע שטוף שמש עם מזג אוויר נעים והריח של הפרחים המלבלבים שנישאו ברוח, בעירי האהובה טבריה השוכנת על שפת הכינרת. הייתי אז בן 8. אני ומשפחתי נערכנו לצאת לפיקניק ביער שוויץ שנמצא בצד הדרומי של העיר טבריה שמשם אפשר לראות את יופייה הקסום של הכנרת ואת הרי הגולן הנמצאים למרגלות הכנרת הנוצצת בשלל צבעי התכלת.
אבא הביא את האוהל, אימא קיפלה למזוודה מנורה ניידת ואת השטיח המשובץ של סבא אשר זכרו לברכה, ממרוקו. לשטיח הזה היה מקום בליבה של המשפחה, משום שהוא סימל את הבית של סבא בילדותו.
נסענו ברכב של אבא לכיוון היער וירדנו בכביש צר ותלול מאוד. סוף סוף אני ומשפחתי הגענו ליער הירוק והיפה שכל כך חיכינו לו. יצאנו מהאוטו, פרקנו את הציוד שהבאנו אתנו ושאפנו לריאותינו את האוויר הנקי של היער.
אני ואחים שלי הקטנים ,התרגשנו מהנוף הנשקף מהיער ומיד רצנו בהתלהבות רבה לחפש קרשים לבניית המדורה, אספנו כמות רבה של קרשים והדלקנו מדורה גדולה ומאירה. אבא עזר לי לבנות את האוהל, היה זה אוהל שיכול להכיל חמישה אנשים,
את האוכל ששמנו בקופסא הנחנו על שולחן הפיקניק המתקפל, אבל פתאום דביר פתח ואמר “אוי ואבוי יש פה נחשים” אבא נבהל ואמר ”רוצו לאוטו עם אמא, אני אקפל הכול ואבוא.” אני, אמא, ואחים שלי רצנו לאוטו בבהלה ואחרי 20 שניות אבא בא עם החפצים והכניס אותם לפגוש הרכב . אך אבוי ! שמענו את אבא זועק מכאב : ”אח”- ראינו את אבא צולע ורגלו הימנית פצועה ונוטפת דם.
לא ידענו מה לעשות …אחרי מחשבה קצרה החלטנו להתקשר לסבתא יפה שתזמין לאבא אמבולנס ליער כדי שיפנו את אבא לבית החולים. אבא הובהל לבית החולים “פוריה ” ומיד נכנס לחדר ניתוח.
הרופאים הכניסו את אבא לחדר ניתוח וטיפלו בו במסירות רבה. בזמן שחיכינו לאבא הגיע לאוזנינו שמועה מחרידה על פיגוע ביער שוויץ ,ממש כמה דקות ספורות אחרי שעזבנו את המקום.
אני ואחים שלי לא הפסקנו להודות לה’ על הניסים שקרו לנו היום .אני ומשפחתי קראנו תהילים לרפואת אבא ואחרי ארבעה פרקי תהלים אבא יצא מחדר מהניתוח בריא ושלם.
כולנו רקדנו משמחה, אבא החליט להמשיך לחגוג את הפיקניק בחצר של סבא עמרם [המכונה במשפחה ”סבא אבינו”].
בסופו של יום היה מוצלח ומהנה מכיוון שסבא הכין “נקניקיות פריכות” לפי המתכון המוצלח שלי. לאחר יום מתיש ומייגע מלא הרפתקאות חזרנו הביתה מרוצים עייפים ומאוד מאושרים.
