גנב המפתחות המוזר

 

זה היה בבוקר קר, באותו יום הלכתי עם שמעון חברי לבית הספר. אחרי הלימודים חזרתי לבית, ואז אמא שלי אמרה לי שיש לי פעולה בשעה 17:30.

יצאתי לבדוק אם קר- היה נעים! שאלתי אותה: “למה לקחת מטריה ומעיל אם נעים בחוץ?”  היא ענתה לי: ראיתי בחדשות שצריך לרדת גשם בהמשך היום”.

שמעתי בקול אמא, התלבשתי והלכתי לסניף.

בהתחלה שיחקנו תופסת עד שהגיעו עוד חברים.                                                                                      

פתאום החל לרדת גשם. בהתחלה הגשם היה חלש אבל לאט לאט הוא הפך להיות חזק מאוד! שמעון, הילד שהלכתי איתו לבית הספר, היה בלי מעיל ומטריה.                                                       

שמתי לב ששמעון התבייש להגיד ליאיר- המדריך, שאין לו מטריה ומעיל.                                                              הסתכלתי עליו ושמתי לב שהוא מחפש מחסה מהגשם.                                                                                 אני לא רציתי לבייש אותו. התחלתי לחשוב איך לתת לו מחסה בלי לבייש אותו.                                         הלכתי ליאיר בשקט ואמרתי לו: “קר לי מאוד, אולי ניכנס לסניף ונשחק שם”.                                               יאיר הסכים והכניס את היד לכיס בשביל למצוא את המפתח אבל הוא לא היה שם. יאיר בהתחלה נבהל. פניתי אליו ושאלתי אותו: “למה אתה מבוהל, לא נורא יש עוד מפתחות” הוא ענה לי: “אין עוד מפתחות, זה המפתח היחיד ובסניף יש דברים יקרים”. שמעון הציע שכולנו נלך לחפש את המפתח. נראה שיאיר שמח בהצעה של שמעון. כל השבט הלך לחפש את המפתח. יאיר אמר לנו: “כנראה שהמפתח נפל לי כששיחקנו בתופסת”.                                                                        

עבר המון זמן ועדיין לא מצאנו את המפתח! יאיר  מאוד דאג שלא נתקרר ולא יירטבו התיקים שהבאנו. ראיתי ששמעון כבר מתחיל לבכות. חשבתי לעצמי שנחזור לבית אבל פתאום ראיתי חתולה עם משהו בפה. בהתחלה חשבתי שזה ענף, אבל כשהתקרבתי ראיתי שזה בכלל משהו מברזל הוא היה נראה טיפה מחוספס. התקרבתי עוד וראיתי שזה מפתח. קראתי ליאיר: “בוא תראה, מצאתי פה מפתח, אולי זה המפתח של הסניף?” יאיר בא בריצה ואמר: “זה נראה המפתח של הסניף!”

לא ידעתי איך לקחת לה את המפתח, קראתי לכל הקבוצה אבל גם הם לא ידעו איך לקחת  אותו. החתולה נבהלה ולא הבינה מה אנחנו רוצים ממנה והתחילה להתרחק.

ואז כמו ברק, הבריק במוחי רעיון! הלכתי למיחזור הבקבוקים ושלפתי משם בקבוק של חלב שלמזלי נותר בו מעט חלב.

מצאתי קערה ושפכתי לתודה את כל החלב אבל היה בו ממש מעט חלב. שמעון הציע למלא את הקערה במים מהשלולית. מילאתי קצת במים והבאתי לחתולה. החתולה מיד זרקה את המפתח ורצה לשתות .

באותו רגע זינקתי לעבר המדרכה ולקחתי במהירות את המפתח לפני שהחתולה תתחרט… כולם החמיאו לי על הרעיון. פתחתי את הדלת ונכנסנו אל הסניף שמחים ומרוצים. שתינו שוקו חם והתחממנו.

הפתק שנעלם

הפתק שנעלם   “אביה!!!!!” צעקה אפרת ” למה את מגיעה עכשיו עוד רגע והיינו נוסעים! ” “סליחה” אמרה אביה. אפרת הייתה המורה של אביה ,

להמשך קריאה »