בס”ד
ניצוץ של תקווה
אמאלה! צעקה איילה ורצה לממ’ד. אמא ואבא רצו אליה והיא הסתכלה עליהם בפחד ושאלה “מה קרה?” אמא חיבקה אותה חזק ואמרה בקול מרגיע: “חמודה שלי, אנחנו נהיה בסדר”. זו הייתה אזעקה של ‘צבע אדום’ באמצע הלילה. באותו רגע אבא שלה קיבל טלפון ויצא מהחדר, הוא חזר ואמר לאמא בשקט “פרצה מלחמה, קראו לי למילואים, אני חייב לזוז”, איילה שמעה ונבהלה. היא נזכרה בזכרונות מפחידים וזמנים של מתח ועצב כשאבא היה הולך לצבא. איילה לא הבינה מה זה אומר בדיוק, אך ראתה את הדאגה בעיני אמה והחשש נכנס ללבה.
איילה, ילדה בת 10 עם שיער חום מתולתל ועיניים ירוקות, גרה במושב קטן בדרום הארץ. היא ילדה יחידה, אהובה על הוריה. חייה של איילה היו רגועים ומלאי שמחה, היא אהבה לשחק משחקים בחצר, לטייל בטבע ולקרוא ספרים. בזמן המלחמה, הבית שבו גרו, כבר לא היה מקום בטוח ולכן, איילה ואמה נאלצו לעזוב את ביתם. איילה ואמה עברו לגור בינתיים אצל הדודים, רחוק מהמושב, שם היה בטוח יותר. לאיילה היה קשה להתרגל למקום חדש, לבית ספר חדש, לחברות חדשות. היו לה געגועים רבים, געגועים לאבא, לחדר שלה, לחברות במושב. תחושות של חשש והתרגשות התערבבו אצלה, היא לא הכירה אף אחד, והכל נראה מפחיד.
המורה, אשה נחמדה ושמה גילה, קיבלה את פניה בחיבוק חם והציגה אותה בפני התלמידים. “היא הגיעה אלינו מדרום הארץ”, אמרה גילה, “ובטח תשמח להכיר חברות חדשות.” איילה חייכה בביישנות והתיישבה בסוף הכיתה. היא הסתכלה על הבנות סביבה. ילדות צחקו, התלחשו ביניהן ואיילה הרגישה בודדה ומרוחקת. במהלך השבועות הראשונים, היא לא הצליחה להתחבר לבנות הכיתה והרגישה שהיא לא שייכת. היא התגעגעה לבית ולחברות מהמושב, היא הייתה בוכה בלילה בחדר. יום אחד, ניגשה אליה ילדה בשם רותם. “היי”, אמרה רותם בחיוך, “אני רואה אותך תמיד לבד. רוצה לשחק איתי בהפסקה?” איילה היססה אבל הסכימה. הן שיחקו יחד במשחק קלפים. איילה גילתה שרותם היא ילדה חכמה, מצחיקה ונעימה. הן הפכו לחברות קרובות, והחברות החדשה עזרה לאיילה להרגיש שייכת. יום הולדתה של איילה התקרב, והיא חששה לחגוג אותו בלי אבא שלה ובלי החברות המוכרות. רותם וחברותיה החדשות הפתיעו אותה. הן הכינו לה מסיבת יום הולדת קטנה בכיתה, עם עוגה, בלונים וקישוטים. איילה היתה נרגשת ומאושרת. היא הרגישה אהובה ומקובלת. באותו יום, איילה הבינה שהיא לא לבד. היא מצאה חברות חדשות, תומכות ואוהבות וידעה שתשמור איתן על קשר גם כשתחזור הביתה. איילה גילתה בתוכה כוחות שלא ידעה שקיימים, כוחות של התמודדות ואומץ.
יום אחד, הגיעה בשורה משמחת: המלחמה הסתיימה! אביה של איילה חזר הביתה בריא ושלם. איילה רצה אליו בשמחה, דמעות של אושר זלגו מעיניה. המשפחה חזרה למושב, איילה חזרה לחדר שלה, לחצר, לחברות, ולכל מה שהיה מוכר ואהוב.
החוויה הקשה שעברה איילה שינתה אותה. היא הפכה לילדה בוגרת יותר, עצמאית יותר, חזקה יותר. איילה ידעה שעברה משהו משמעותי, משהו שילַמד אותה להתמודד עם קשיים היא למדה תמיד לשמור על ניצוץ של תקווה, אומץ, ביטחון בה’ וראיית הטוב.
