בס”ד
חברה באה לעזרה
קוראים לי רות, ואני תלמידה בכיתה ג’ בבית ספר יסודי “רימונים”.
אני רוצה לספר לכם על מקרה שקרה לי לפני כמה זמן. לפני זה אני אספר שאנחנו 11 בנות בכיתה וכולנו חברות טובות. בכיתה א’ ובכיתה ב’ היינו רבות די הרבה. היו בינינו הרבה תחרויות, מי יותר שווה, מי יותר מצליחה. אבל לאט לאט הבנו שזה ממש לא טוב לריב, כי זה לא עוזר לעם ישראל ופוגע גם בנו כחברות.
עכשיו, כשאני בכיתה ג’, אני מרגישה שאנחנו כבר מסתדרות ממש יפה וחברות טובות.
מה שאני רוצה לספר זה מקרה שהיה לנו בכיתה. יום אחד בארוחת הבוקר, כשכולן הוציאו את האוכל שלהן, שמתי לב שלאה לא הוציאה כריך. שאלתי אותה “למה את לא מוציאה את האוכל שלך?”, והיא אמרה לי “אה, שכחתי להביא היום אוכל, מיהרתי נורא לבית הספר”.
“טוב”, אמרתי. “את רוצה אולי חלק משלי?”. היה לי כריך עם חביתה שאני מאוד אוהבת, והייתי שמחה לתת ללאה חצי.
“תודה, אני ממש שמחה עכשיו”, אמרה לאה.
למחרת הגעתי שוב לבית הספר, ואחרי התפילה היה שיעור עברית. לאה לא יושבת לידי, אבל אני רואה אותה מולי.
ראיתי שהיא מוציאה את הקלמר שלה. שמתי לב שהוא קרוע, והיא מחפשת עיפרון או משהו לכתוב. שאלתי אותה “את צריכה עיפרון?”, והיא ענתה “כן, תודה רבה לך”.
בהפסקה שיחקנו בחצר תופסת רגילה, ואז ראיתי שבנעל של לאה יש חור די גדול והיא נפלה. שאלתי אותה “את בסדר? לעזור לך לקום?”, והיא אמרה “כן תודה, זה קצת כואב אבל אני בסדר”.
בדרך הביתה חשבתי וחשבתי שאולי המשפחה של לאה ענייה, ובגלל זה לא היה לה כריך, היה לה קלמר קרוע ובלי עפרונות והיו לה נעליים קרועות.
כשבאתי הביתה סיפרתי לאמא על מה שקרה בזמן האחרון עם לאה. אמא אמרה לי שאולי אני צודקת, אבל צריך להיזהר ולא להגיד על מישהו שהוא עני כי הוא יכול להיפגע מזה.
אמא ואני החלטנו לעשות מצווה ולתת כסף בסתר למשפחה של לאה, כמו שהרב מרדכי אליהו זצ”ל נהג תמיד לעשות. לאה ומשפחתה גרים לא רחוק מאיתנו, ואמא מכירה אותם.
אספנו 250 שקל, שמנו במעטפה והנחנו בתיבת הדואר שלהם. כמובן שלא כתבנו ממי זה.
למחרת כשהגעתי לבית הספר, שמחתי לראות את לאה ורציתי להזמין אותה אליי הביתה.
שאלתי אותה: “את רוצה אולי לבוא לבית שלי היום אחרי בית הספר”?. לאה ענתה: “אני אשאל את אמא שלי אם היא מרשה”.
בסוף היום היא שאלה את אמא שלה, והיא הסכימה. לאה באה אליי ושיחקנו בתופסת. הראיתי לה את הבובות שלי, את החדר שלי ואת המשחקים שלי. היה מאוד כיף איתה. בכלל לא הפריע לי אם היא ענייה או לא, כי שמחתי שיש לי חברה כל כך טובה!
