בס”ד
השרשרת הקסומה
“נטע את לא יוצאת עכשיו מהבית,” אמרה לי אמא.
“אבל אמא אני כבר גדולה! אני בת 10,” עניתי.
כך התחיל הוויכוח עם אמא שלי.
אבא שלי מג”ד בצבא וראיתי אותו מעט מאוד מאז תחילתה של המלחמה,
היה לי געגוע בלב אז רציתי לצאת להתאוורר, אבל אמא שלי לא הסכימה
“תראי כבר חושך עוד מעט,” אמרה אמא,
“אמא אל תדאגי, את כל הזמן דואגת, אצא רק ל-10 דקות” אמרתי בזעם לאמא שלי.
אמא השתכנעה, (כנראה הבינה שלא אשחרר עד שתגיד כן)
“יש” אמרתי בליבי, ויצאתי החוצה.
אתם בטח שואלים לאן הלכתי?
גם אני שאלתי את עצמי את אותה השאלה,
התחלתי ללכת לאן שהרגליים לקחו אותי.
צעדתי עד חוף הים הכחלחל שיש לנו קרוב לבית
(אני אוהבת להירגע שם ולעשות נשימות)
לפתע, בים, ראיתי משהו מוזר בצבע חום כהה גדול ומוזר,
זה כל כך נצץ שלא הצלחתי לראות מה זה, לבסוף החלטתי להתקדם אולי אצליח להביא אותו
אלי.
הורדתי גרביים ונעליים ונכנסתי מעט למים החמימים, הושטתי ידיים לאופק ואחזתי בתיבה
החומה.
חזרתי לחוף ופתאום שמעתי רעשים מוזרים מתוך הקופסא. הסקרנות בערה בי. התלבטתי אם
לפתוח, אבל הסקרנות הפעילה לי את הידיים.
פתחתי את התיבה וגיליתי בה פתק. היה כתוב בו כך:
“אוהב אותך ותמיד איתך אבא”
המילה “אבא” הייתה מודגשת
הפתק ממש ריגש אותי, איך זה יכול להיות, האם זה ממש מאבא שלי?
החזקתי את הפתק והצמדתי אותו לליבי,
הרמתי את עיני ופתאום ראיתי דמות מטושטשת ו… תנחשו מי זה היה ?
הוא אמר: “נטע אני תמיד איתך והבאתי לך מתנה שתזכיר לך את זה תמיד,” רצתי לחבק אותו
אבל כשנגעתי בו הוא נעלם.
הסתכלתי שוב בתיבה,
מתנה הוא אמר? על מה הוא דיבר?
פתאום ראיתי משהו שלא הבחנתי בו קודם , לב מוזהב.
חזרתי שמחה הביתה.
אמא עמדה בפתח –”איחרת!”
לא עניתי, מיהרתי לחדר.
“נטע, איפה היית? דאגתי כל כך,”
“אני בסדר, אמא”
“למה את כל כך שמחה?” שאלה אימי.
התלבטתי אם לספר לה. חששתי מתגובתה.
“נטע” היא אמרה בקול כועס, ” עברה כמעט חצי שעה, לפחות תספרי לי מה היה…”
“ראיתי את אבא,” אמרתי בעיניים מושפלות.
חשבתי שאולי זה ירגיע אותה, אבל היא נבהלה.
“אוי נטע את שוב מדמיינת מרוב געגועים?” היא שאלה.
“לא” מיהרתי להשיב.
“באמת ראיתי אותו את לא מאמינה לי?” שאלתי.
“לא נטע את לא ראית את אבא. אבא בעזה הוא לא כאן” אמא אמרה.
“זה כן נכון , אני ראיתי אותו יש לי הוכחה,” אמרתי
והוצאתי את שרשרת הלב שקיבלתי מאבא מתוך התיבה
“אההההה” אמא עצרה נשימתה.
“זה הלב שקנינו זה לזה בחתונה הוא שמר את זה ועכשיו הוא נתן את זה לך,
“אמרה אמא שמחה ונרגשת.
“תשמרי על הלב הזה טוב. יש בלב הזה סודות וכוחות מיוחדים, תשמרי עליו ותגלי מה הם הכוחות והסודות המיוחדים,” הוסיפה אמא.
הייתי מופתעת מהמילים:
“יש בלב הזה סודות וכוחות מיוחדים”
מיהרתי לענוד את השרשרת
הלכתי לישון עם חיוך על הפנים. וכשקמתי הלכתי למראה וכמעט התעלפתי.
השרשרת איננה והגעגוע חזר לשבת לי על הלב.
לאן נעלמה השרשרת. ניסיתי להיזכר באתמול. האם חלק ממה שהיה, קרה רק בחלום?
ואולי, אולי יש פה תעלומה שעליי לחקור?
