צוות יהונתן
הכול התחיל בבוקר של חג שמחת תורה. יהונתן כהרגלו יצא לריצת בוקר בין השדות. הריצה בבקרים משחררת אותו ועושה לו טוב בלב. לפתע, הוא החל לשמוע צלילים שלא היה רגיל אליהם. האם אלו ציפורים? מטוסים? קומקום שרתח ולא כבה? הוא אמנם בן ,9 אבל כבר ידע לזהות את צלילי הבוקר של העיר שלו- והבוקר, לא היה בוקר ככל הבקרים. יהונתן נבהל. זו היתה הפעם הראשונה שהוא שמע קולות כאלו. הוא סרק בעיניו את השטח והבחין ברכבים לבנים דוהרים על הכביש, ובשמיים – טילים. טילים??? יהונתן נבהל ומיד התחיל לרוץ לכיוון הבית. יהונתן גר בבניין רב קומות עם אביו ועם אחותו התינוקת. אמא שלנו נפטרה בתאונת דרכים לפני שנה ואבא שלו נפצע ונותר נכה על כסא גלגלים. היה ליהונתן ברור שהוא צריך לעזור לאבא שלו ולאחותו הקטנה להגיע למקלט כמה שיותר מהר. הטילים לא פסקו ולאבא שלו היה קשה להגיע למקלט בעצמו. יהונתן מיהר לעזור לו, הרים את אחותו ויחד ירדו למקלט. 5 דק עברו – והנה התחילה אזעקה גם בבניין שלהם. אחרי כמה אזעקות – רעש גדול! כל המקלט רעד. הבניין ספג מכה ישירה. הטיל היה מאוד גדול והפיל מספר קומות. הבניין היה הרוס, ותושבי הבניין ניצלו כי היו במקלט. הדיירים פחדו מאוד. הם לא היו רגילים לטילים. יהונתן אזר אומץ וניגש לדלת של המקלט. הוא ניסה לפתוח אבל הדלת היתה חסומה מכל ההריסות. לאחר כמה דחיפות משותפות של הדיירים, הם הצליחו ליצור פתח קטן מאוד – בגודל של ילד ולא יותר. יהונתן הבין שהוא היחיד שיוכל לעזור. הוא השתחל בפתח הצר והתחיל בפינוי ההריסות כדי שיוכל לצאת ולקרוא לעזרה. לאחר שהצליח לצאת, הוא הסתכל סביב – לא היה איש באזור. הטילים לא פסקו וכולם היו עסוקים בלתפוס מחסה. מה יעשה? לפתע עבר ג׳יפ של חיילים. הוא נופף להם בידיו ״הצילו! הצילו!״ החיילים עצרו מיד והתקרבו לבניין. הם הבינו שצריך לחלץ מהר את כל הדיירים. מהמקלט החלו לעלות קולות – ״הצילו! מהר! התינוקת עשתה בטיטול ויש כאן ריח מסריח!״ החיילים עזרו בפינוי ההריסות, ויחד עם יהונתן הרחיבו את הפתח כדי שאנשים יוכלו לצאת. הם הצליחו להוציא את כולם – חוץ מאת אבא של יהונתן שהיה מרותק לכסא גלגלים. החיילים ויהונתן סחבו את אבא שלו על גבם. כשכולם היו בחוץ כולם קראו – ״הידד! הידד ליהונתן!״ יהונתן היה שמח וגאה שהצליח להציל את כולם. הוא אמר – ״זה לא רק אני. בלי החיילים לא הייתי מצליח. ובלי ה׳ שעזר לנו – לא היינו מצליחים״. מפקד הג׳יפ הסתכל על יהונתן ואמר לו – ״יהונתן, אתה ממש גיבור. נשמח לעזרתך. יש כאן מלחמה ואני בטוח שנוכל להיעזר בילד אמיץ כמוך. מה דעתך?״ יהונתן אמר ״כן! אני ממש אשמח! ממילא יתבטלו הלימודים בגלל המלחמה״. המפקד הוסיף ״בגלל האומץ שלך- מעכשיו יקראו לנו ׳צוות יהונתן׳. על שמך – שהצלת את כל הבניין״.
