די!!! אני צריכה את אימא
אני רוצה את אימא צעקתי ורצתי לחדר, עליתי מהר במדרגות וטרקתי את הדלת! אבא ונועם נשארו על הספה ואז נועם אמר הנה זה קורה שוב.. כבר שבועות שזה ככה כל דבר שאומרים לי מעצבן אותי ועל כל דבר אני כועסת, מאז שאימא נפטרה אני מרגישה תקועה במקום! בסיוטים שלי לא חשבתי שזה יקרה.. אבל הנה זה קרה
אחרי מה שקרה אתמול בערב קראתי ספר, הלוואי ויכולתי לחיות שם חשבתי לעצמי, בעולם שהכול צבעוני ושמח, והמילה עצוב בכלל לא קיימת! אני בטוחה שאימא נמצאת שם, ויום אחד אני אגיע אליה, ואם זה לא יקרה אימא תגיע אלי, בינתיים אני מחכה!
“תהילה בואי ארוחת ערב” אבא קרא לי, ירדתי ושמעתי דפיקות בדלת, פתחתי את הדלת ואז ראיתי אותה את הגברת סיון מינץ, היא נכנסה בשמלה הצבעונית שלה. הרמתי את העיניים, והסתכלתי עליה בפרצוף מזלזל. היא הסתכלה עליי ומסרה לי חיוך קטן ואני כאילו התעלמתי מקיומה.
כשישבנו לאכול אבא ביקש שאני אגש להביא את האוכל, ואני כחוצפנית קטנה התחצפתי ועניתי לו: למה שסיון לא תלך להביא את האוכל, היא כבר לא אורחת. גם ככה היא נמצאת כאן כל ערב, עשיתי פרצוף מתנשא ואבא החזיר אלי פרצוף כועס. סיון ענתה בתמימות: היא צודקת אני באמת פה הרבה, אני אגש להביא את האוכל, כשראיתי שהיא קמה חייכתי חיוך של ניצחון, והרגשתי סיפוק.
כשהגיע הזמן לקינוח ראיתי שסיון קמה להביא ארבע צלחות לעוגה, בין הארבע הייתה גם הצלחת שלי, שרק אימא הייתה שמה לי בה עוגה וכבר חצי שנה שאני לא משתמשת בצלחת הזאת! סיון הגישה עוגה לאבא ונועם ושאלה אם אני רוצה, הנהנתי, כאילו עושים לי טובה. היא באה להניח את העוגה על הצלחת שלי, אבל אז צרחתי עליה דיי! נמאס לי. לאבא נפלה הכפית מהפה, סיון הניחה את העוגה בתבנית במבוכה רבה, משם לא ראיתי עוד כי עליתי לחדר.
אבא העיר אותי מהמחשבות, וצעק תגידי לי מה זה!? למה את מתנהגת ככה? שתקתי לא הייתה לי סיבה מוצדקת. ראיתי שסיון הציצה מהדלת, היא שאלה אם אפשר להיכנס, ואבא אמר לה שתיכנס ויצא מהחדר, נשארנו שתינו בחדר והייתה שתיקה ארוכה עד שסיון שאלה אותי, למה את כועסת עליי?? לא עניתי, והמחשבות התחילו להציף אותי, אחרי כמה שניות התפרצתי בבכי. לא ידעתי מה לעשות וחיבקתי את סיון, אמרתי לה שאני מתגעגעת לאימא, ושאני מפחדת שאם היא תתחתן עם אבא הוא ישכח מאימא, התנצלתי בפניה שלוש פעמים, וביקשתי סליחה. לחשתי לה באוזן שהיא יכולה להתחתן עם אבא, ושאני אשמח אם היא תהיה אימא חורגת שלי!
אבא הציץ מהדלת הוא אמר לי ואני מצטטת: “את גיבורה תהילה, ואני גאה בך! אני אף פעם לא אשכח את אימא, שבזכותה אתם, האוצר שלי, נולדתם”
אני שמחה שסיון עשתה איתי את השיחה הזאת, אם זה לא היה קורה יכול להיות שהייתי עדיין כועסת עלייה בלי סיבה! אני אמשיך להתגעגע לאימא כי זה טבעי, אבל אני לא אוציא יותר את העצבים על סיון, זה בטוח!
הסוף!!!
