פנים מול פנים
לפני כמה שנים היה ילד שקראו לו דן. דן תמיד היה קם בשעה 6:45 בבוקר. בשביל להתארגן לבית הספר.
בבית הספר לא היו לדן חברים חוץ מחבר אחד ושמו דביר. דן ודביר תמיד היו משחקים יחד בבית ספר וגם אחרי בית הספר. ההורים של דן לא ידעו שעושים על דן חרם בבית הספר. יום אחד דן אמר לאמא שלו שהוא לא מרגיש טוב אז אמא שלו לקחה אותו לרופא והרופא אמר שהכל בסדר ודן אמר זה לא יכול להיות .עדין כואב לי אז אמא של דן לקחה אותו לכל מיני בדיקות דם לראות אם אולי יש לו אלרגיה למשהו. יום למחרת דן עדין התלונן שכואב לו. אמא של דן כבר התחילה לדאוג היא ישבה ליד דן ושאלה אם יש משהו שמדאיג אותו בבית ספר. דן לא רצה לגלות שעושים עליו חרם אז הוא אמר: שהכל בסדר בבית ספר ושהוא סתם לא מרגיש טוב. יום למחרת אמא שלו התחילה לחשוד שקורה משהו בבית הספר. המחנכת של דן ידעה שעושים עליו חרם, אמא של דן התקשרה למחנכת שלו לשאול אם יש משהו בבית הספר שדן לא מספר לה.
המחנכת של דן סיפרה לה שעושים עליו חרם .
מה? איך הוא לא סיפר לי? אמא של דן אמרה תודה וניתקה.
אמא של דן קראה לדן ואמרה למה הסתרת ממני שעושים אליך חרם.?
דן שתק ואחרי כמה רגעים אמר “לא רציתי שתגידי להורים שלהם על החרם”.
טוב אמרה אמא של דן אני אחשוב מה לעשות.
יום למחרת בבוקר אמא של דן. אמרה :
” דן מחר אתה עובר לבית ספר חדש קוראים לו “נטעים” דן גם שמח וגם לא. אמא של דן שאלה למה אתה לא שמח דן ענה אני לא רוצה לעזוב את דביר אמא אמרה על תדאג דביר גם עובר בית ספר איתך דן שמח מאד.
יום למחרת דן ודביר הלכו ביחד לבית הספר החדש וגם שם לא היו לדן חברים. שדן חזר מבית הספר החדש אמא של דן שאלה איך היה בבית הספר החדש דן אמר עדין אין לי חברים בבית הספר.
אמא של דן אמרה לא נורא זה בכל זאת היום הראשון שלך בבית הספר בטח עוד כמה ימים יהיו לך מלא חברים.
אחרי כמה ימים אמא שאלה נו יש לך חברים דן ענה בקול חלש רוצים עוד פעם לעשות עלי חרם. אוקי נעביר אותך עוד פעם בית ספר אמא של דן אמרה אני בטוחה שבבית הספר החדש יהיו לך מלא חברים ובאמת כמה ימים למחרת דן עבר עוד פעם בית ספר דן הלך לבית הספר החדש שהוא עוד הפעם חוויה לא נעימה אז הוא החליט לעצור את החרם שעושים עליו.
והעביר מצגת על חרם קראו למצגת “פנים מול פנים” בגלל שהוא רצה להראות להם דרך המצגת מה הוא עבר וחוה והוא רצה להראות להם את ההרגשה שהוא עבר אז הוא הראה להם פנים מול פנים. ואחרי כמה דקות נשמע צלצול. והצלצול היה סימן להפסקה,
דן הלך להפסקה וכל שאר הילדים שבכיתה נשארו בכיתה בדממה דן ראה ספסל בודד בקצה וישב לו בנחת ואז נשמע צלצול להכנס לכיתות דן היה בדרכו לכיתה כשהוא נכנס לכיתה היה חושך מוחלט דן עשה צעד אחד פתאום נידלק האור ובתוך כמה שניות כל החברים קפצו עליו וחיבקו אותו ואמרו שהוא נתן להם רעיון נדיר והרעיון הוא לקרוא לבית הספר נטעים משפחה אחת גדולה… ועכשיו נשמע שיר לשיר קוראים.
“נטעים נטעים .משפחה אחת גדולה…נטעים נטעים משפחה אחת גדולה בית שתומך בילד וחינוך כמשפחה נטעים נטעים זה לצחוק לשיר ללמוד נטעים זה הוא כוח בליבנו הקרוב”
…הסוף
