גיבורות האור
היה הייתה פעם ילדה בשם שני. שני מאוד אהבה חיות ובמיוחד אוגרים .יום אחד חזרה שני מבית הספר ומה חיכה לה בבית? ניחשתם נכון, אוגר, אוגר קטן וחמוד .שני מאוד אהבה את האוגר. היא טיפלה, האכילה, חיבקה ואהבה אותו.
יום אחד התעוררה שני , קמה ממיטתה וכמו בכל בוקר הדבר הראשון שעשתה היה ללכת אל האוגר שלה כדי לבדוק מה שלומו .שני החלה להתקרב אל החדר ומשהו היה נראה לה מוזר. הרעש שהייתה רגילה לשמוע לא נשמע. ליבה החל לדפוק ועלו חששות בליבה. היא התקרבה עוד כמה צעדים אל החדר, הרימה את מכסה הכלוב ולתדהמתה גילתה שהאוגר שלה לא נמצא בכלוב.
בתוך כל הלחץ הגיעה הזמן לצאת לבית הספר. שני הגיעה לבית הספר בלי מצב רוח כלל. כל חברותיה התאספו מיד לשמוע מה קרה . שני אמרה: האוגר שכל כך אהבתי, גילית הבוקר שהוא אבד. חנה גם הוסיפה לומר: הארנב שלי אבד היום בבוקר. גם הכלבה שלי לא הייתה במלונה היום בבוקר אמרה ליאת. גם שלי הוסיפה מרים. מוזר מאוד אמרה שני. כל החיות נעלמו ביחד ובאותו הזמן. שני אספה את חברותיה ואמרה: אני מציעה שנקים חבורה. כן אמרה ליאת. נישמע מגניב אמרה מרים, אבל איך נקרא לה? למי? שאלה ליאת, לחבורה! אמרה מרים. אני בטוחה שעד סוף היום יהיה לנו רעיון לשם אמרה שני.
בדרך החוצה מבית הספר ראתה שני משהו נוצץ מרחוק. שני קראה לחבורה, בואו נלך לבדוק מה זה. הן התקרבו עוד כמה צעדים. שני הרימה את זה והסתנוורה. לפתע הרגישה סחרחורת גדולה, כאילו נשאבת אל תוך מערבולת. כאשר חזרה לתחושה הרגילה שמה לב שחברותיה צוחקות. שני לא הבינה מה קרה. מה זה הבגדים האלו שאת לובשת? הן שאלו. אני? הבגדים שלבשתי כל היום והסתכלה על עצמה לוודא שאכן עדיין לבושה בבגדים שיצאה איתם מהבית. לא, המסכה והבגדים הוורודים האלו? מה זה? שני לא הבינה ורצה להסתכל על עצמה במראה. אוי ואבוי מה קרה לי? מי שמחזיק באבן הזו מקבל כוחות? מסתבר שכן אמרה חנה. מרים אמרה: תני לי גם, גם אני רוצה לנסות. גם אני אמרה ליאת, גם אני אמרה חנה. כל אחת קיבלה את הכוחות בתורה. שני אמרה: כדאי לשמור על זה בסוד, שאף אחד לא ידע. אחרת כל אחד ירצה לנסות ונהפוך לבית ספר של “גיבורות על”. רגע, יש לי רעיון לשם לחבורה. מה? כל החבורה שאלה בסקרנות, “גיבורות האור”. גדול, אמרה ליאת תוך כדי שהן צועדות אל ההסעה.
אחר הצהריים הן קבעו להיפגש בכדי לפתור את תעלומת החיות. בדרך למפגש שני מצאה פתק קטן על החול וכשהגיעה לחברותיה הן קראו אותו יחד: אם את החיות תירצו למצוא תצטרכו לעבור ביער מכושף. מה פתאום יער מכושף עכשיו? שאלה מרים. אין ברירה אלה לעשות את המסלול הזה. בשביל דברים חשובים צריך לעבוד קשה. אסור לנו להתייאש ברגע האחרון. בואו נעשה את זה יחד. בסוף המסלול המפרך הן מצאו את החיות שלהן עם פתק נוסף שבו היה כתוב: אחותי הקטנה ידעתי שתצליחי. כל הכבוד, רציתי להוכיח לך כמה את מיוחדת.
