לבד בחושך
“היו היה ילד אחד ששמו…. רגע רגע זה לא טוב “, אוקיי בקיצור הילד הזה – הוא אני .
שמי איתמר ואני רוצה לשתף אותכם במקרה שקרה לי .
זה מתחיל כך,
יום אחד חזרתי לבית בוכה .
ואימי שאלה:” מה קרה איתמר? “ .
אני לא עניתי .
היא אמרה: “בוא מתוק הכנתי לך מה שאתה אוהב”
אז עניתי בבכי: “אוקיי…” והתיישבתי.
ומיד היא שאלה: “מה קרה חמודי ?”
עניתי בקול מייבב: “קיבלתי את המבחן…”
“נו מעולה, וכמה קיבלת?” היא שאלה.
עניתי בפחד: “20”……
מה 20!! למדנו כל השבוע ! ישבנו שעות על גבי שעות. וקיבלת 20!! היא ענתה בכעס.
התפרצתי שוב בבכי סוער ורצתי לחדר שלי.
בכיתי ובכיתי שעות ארוכה – ככה לפחות זה היה נראה לי .
עד שהרגשתי שנמאס לי לבכות יותר, ופשוט יצאתי מהחדר בשקט ויצאתי מהבית.
יצאתי מהבית מבלי שאף אחד יראה או ישמע !
הלכתי לכיוון ביתו של חברי מאור. כשהגעתי דפקתי בדלת מספר פעמים אך, אף אחד לא ענה .
החלטתי לחכות כמה דקות כי כבר מה יש לי לעשות , אולי בזמן הזה מאור יחזור.
וחיכיתי כמה דקות כשראיתי שאף אחד לא מגיע המשכתי ללכת.
לא באמת ידעתי לאן אני הולך פשוט הלכתי והלכתי עד ש….
זיהיתי שהגעתי לרחוב סמטת החושך!!!!
למי ממכם שלא יודעים סמטת החושך זהו הרחוב הכי מדובר בעיר! ולא-לא לטובה!!!
זהו הרחוב הכי הכי מפחיד בעיר! אנשים מספרים שיש שם דברים מפחידים כמו מכשפות וזאבים ועוד דמויות מפחידות.
רציתי לחזור על עקבותיי ולברוח אבל, לא יכולתי !! קפאתי במקומי .
צעדתי כל כך הרבה והייתי שקוע שאפילו לא שמתי לב שאני במרכזו של הרחוב הכי מפחיד בעיר מוקף עצים מפחידים והכל חשוך.
לקחתי עת עצמי בידיים והתעשתי על עצמי והלכתי כמה צעדים עד שראיתי אור קטן .
התקדמתי עוד כמה וכמה צעדים ואני רואה שהאור מתקדם לכיווני .
לאט לאט אני רואה שמתקדמת לעברי דמות .. דמות של אדם זקן.
הזקן הגיע ממש מולי ושאל : “ילד מה אתה עושה כאן ?”
“אני….” גמגמתי בפחד.
“נו!!!!!!!” ענה הזקן בצעקה.
“ברחתי מהבית ” עניתי .
הזקן הסתכל עליי בתמיהה ואז אמר בקול מצחקק :” לברוח מהבית? מי עושה דבר כזה?!”
אז שאלתי אותו : ” ולמה אתה פה? “
הזקן הסתכל עליי מבויש השפיל מבט וענה : ” אני, אני רק מסתובב פה “
“אז הבקתה שנמצאת מאחורייך עם כל הדברים שזרוקים בחוץ למי היא שייכת ?” שאלתי .
אוקיי טוב.. ” הזקן נאנח וענה ” אני אספר לך שגם אני כשהייתי קטן ברחתי מהבית,
וכשגדלתי בניתי לי בקתה ועוד כמה דברים “
“אה אז אתה חי כאן המון שנים , האם יצא לך להסתובב גם מחוץ לעיר?” שאלתי.
” האמת, לא! מאז שהייתי קטן אני זוכר את עצמי בעיר הזאת ובכלל לא יוצא מכאן כמעט ” ענה הזקן .
“האם אתה יודע את הדרך החוצה ?” שאלתי את הזקן.
“כן ברור שאני יודע ! ענה הזקן, ומיד הוסיף ” אך אם אתה רוצה שאני אעזור לך לצאת מכאן יש לי מספר תנאים !”
“מהם התנאים ? ” שאלתי למרות שבליבי הסכמתי כבר שלא משנה מהם התנאים אני ממש רוצה לחזור הביתה, ואני אסכים לכל דבר שיידרש .
“דבר ראשון” אמר הזקן שאת שמו אפילו לא ידעתי .
” תצטרך לישון כאן אצלי בבקתה כי כבר מאוד מאוחר, ודבר שני החל ממחר אני אעבור לגור איתך “
“אין בעיה ” עניתי מבלי להסס .
ואז צעדנו יחד לכיוון הבקתה שלו לישון .
התעוררתי לפנות בוקר, והאמת שלא ישנתי טוב כל כך. הריצפה הייתה קשה ומזג האוויר היה קר ולא היה חימום בבקתה ,וכל כך התגעגעתי לבית החם והנעים שלי .
“בוקר טוב ” אמרתי לזקן .
“בוקר טוב גם לך” ענה.
קמנו צחצחנו שניים והתארגנו.
ישר לפני שיצאנו אמרתי לזקן: “תודה” “בבקשה” הוא ענה.
התחלנו ללכת וללכת עד שהגענו לרחוב שלי והבחנתי במישהי שדומה לאימי.
התקרבנו עוד קצת ואז כבר הבנתי בטוח שזאת אימא שלי .
היא צעקה בהתרגשות: “איתמר! ” אמרתי: “אמא!”.
רצתי אליה והיא רצה אליי התחבקנו חזק חזק. היא לחשה: “סליחה בני” וכמובן שאני סלחתי מייד.
ענית גם, “סליחה אמא “.
ומייד היא שאלה:” היכן היית? “
עניתי: “בסמטת החושך”
היא שאלה: “איך היה לך אומץ להיכנס לשם?”
“היה לי אומץ בגללך, את תמיד אומרת שאני הכי אמיץ בעולם!” עניתי.
היא ישר הסתכלה עלי בחיוך ואז שאלה:” מיהו זה האיש שאיתך ?”
עניתי: “זהו, הזקן החביב שפגשתי בסמטת החושך והוא רוצה לגור איתנו”
“למה? היא שאלה.
ומיד עניתי: ” כשהייתי בסמטת החושך הלכתי לאיבוד, ואז נתקלתי בזקן.
שאלתי אותו עם הוא יכול להחזיר אותי הביתה הוא ענה לי בשמחה אך, אז אמר שיש לו תנאים.
תנאי ראשון שאני אשן אצלו ערב קודם כי כבר מאוחר, ותנאי שני שהוא יגור אצלנו .
ואני כל כך התגעגעתי אלייך ולבית שלנו שהסכמתי בשמחה שנארח אותו והוא יגור אצלנו” .
אימי ענתה:” אוקיי חמוד , תגיד לו שהוא יכול לגור איתנו ואני עכשיו אפנה לו את חדר האורחים”
” יש!, תודה אמא” עניתי בשמחה .
וישר רצתי לבשר זאת לזקן החביב ששמח כל כך.
