יום אחד, בתוך עמק היער, הלך צייד.
לא היה לו יום טוב. כל הארנבים חמקו ממנו, כל היעלים התחבאו לו בשיחים, והוא אפילו לא הצליח לתפוס ציפור אחת. הוא התחיל להתייאש, אך לפתע, שמע ציוץ ציפור לא מוכר, והוא הכיר את כל סוגי הציפורים ביער כמו כף ידו. הוא התקרב למיקום הרעש, וראה ציפור שאי פעם ראה ביער לפני כן. הוא לחש לעצמו: “אני חייב לתפוס את הציפור הזאת, אך נראה שהציפור שמעה אותו, וברחה לעץ הכי גבוה ביער. הצייד לא ויתר, והתחיל לרדוף ולטפס אחר הציפור הלבנה והמוזרה. כשהוא הגיע כמעט לצומת העץ, הוא נזכר שהוא לא יודע לעוף, והתחיל לפחד. ‘עזרה!’ הוא צעק. ‘שמישהו יעזור לי!’ הציפור ריחמה עליו, ואמרה: ‘אל תתייאש! אני אעזור לך, כי אני ציפור פלאים, אל תפחד ממני.’ ‘אבל אתה, הצייד, חייב לשלם לי קנס. אבל הקנס יעזור לך גם. אתה תאכיל אותי, ותכניס אותי לביתך, ואני אתן לך משאלה.’ ‘אני מסכים!’ אומר הצייד ‘רק תעזור לי לרדת מהעץ הזה, כי אני מתחיל לדאוג”.
וכך, הם הלכו לבית של הצייד.
הצייד האכיל ושטף את הציפור, והביא לה מקום מנוחה. “את מוכנה לבצע את המשאלה שלי”? אמר הצייד. “כן”אמר העורב, ‘מה אתה צריך? זהב, יהלומים, אושר? מה שאתה צריך אני אביא לך,
“אז אני צריך רק משהו אחד. אמר הצייד, והוא הוביל את העורב לחדר שלו. ‘זאת אישתי, אזמרלדה.’ כשהוא אמר את שמה, הוא התחיל לבכות. ‘מה הבעיה?’ אמר העורב. ‘אשתי חולה במחלה שלא יודעים את תרופתה. אתה יכול לרפא אותה?’ ‘בטח!’ אמר העורב. ‘רק תגיד לי איך נקראת המחלה.’ ‘ או, זה מחלה מאוד קשה, ומאוד נדירה, שלכל מי שיש את המחלה מת מתוך חודש.’ קוראים למחלה הזאת “הנמקה”‘. ‘אני יכול לרפא אותה בתוך שלושה ימים.’ אמר העורב. ‘רק תביא לי כסף ואוכל למסע.’ ‘בסדר.’ אמר הצייד.
וכך העורב הלך מבית הצייד והתחיל ללכת אל העיר.
אז כך העורב התחיל את החיפוש לפרי שירפא את אסמרלדה, שיש רק מקום אחד בעולם שיש בו את הפרי “הפקוּ פאקוּ”, והוא היה נחוש בדעתו למצוא אותו. הוא שאל את כל האנשים בעיר האם הם יודעים איך להגיע לעיר המוסתרת,
אבל אף אחד לא שמע על העיר הזאת ואז הוא הגיע סוף סוף לבית של איש זקן, שזכר שאבא שלו פעם אמר לו שבצפון יש עיר מוסתרת, וזה היה יום של נסיעה לשם. העורב ביקש תודה מהאיש, והביא לו שלוש מטבעות זהב, והלך לחפש את העיר.
בשביל, העורב פגש שועל. העורב שאל אותו: “אתה יודע איפה פרי הפקוּ פאקוּ”?והשועל אמר: “אני יודע איפה זה, אבל זה בחצר המלך ואין לך סיכוי שתיכנס לשם… רק אם אני אעזור לך
בסדר! אמר העורב.
וכך, העורב והשועל הגיעו לחצר המלך.
השועל אמר: “אני מכיר היטב את הארמון, אז תישאר אחריי, ואם אני אומר לך לעשות משהו, תעשה את זה.” “בסדר!’ אמר העורב “אני בוטח בך” אז שועל פתאום שינה צורה להיות צייד המלך, ואמר לעורב ‘תיכנס לכלוב שאני מחזיק, ואני אגיד למלך שתפסתי אותך ועוד ציפורים לא אמיתיים, ואז אתה תעוף ותביא את פרי הפקוּ פאקוּ. בסדר?’ ‘אני מסכים.” אמר העורב. אז יחד הם נכנסו לארמון המלך ואז העורב נכנס לכלוב שהחזיק לו השועל, הם נכנסו לחדר המלך. השועל אמר למלך: ‘מלך, אני פה, ואני תפסתי את הציפורים הכי נדירים בעולם. תראה אותם, ואני אפתח את הכלוב, ואגיד להם לשיר בשבילך.’ ‘בסדר” אמר המלך ‘אני שולט על הכל, אז הם חייבים.’ אבל אז, שהמלך לא ראה, העורב הלבן יצא מהכלוב, ועף לגינת המלך. הוא ראה את הפרי הפאקוּ פאקוּ, ולקח אותו. הוא המשיך לעוף עם הפרי בטופריו, עד שהוא הגיע לבית של הצייד, עף בפנים, והביא את הפרי לצייד, שקפץ בבהלה, ואמר: “למה אתה פה? אתה אמור להיות ביער!” העורב אמר: “אני הצלחתי למצוא את הפרי שתציל את חיי אזמרלדה, אבל אתה חייב משהו לי.’ ‘מה?” שאל הצייד. “אתה צריך להכניס גם את השועל לבית שלך מכיוון שהוא עזר לי, ובלעדיו לא יכולתי להצליח.’ ‘בסדר גמור”! אמר הצייד. ‘כל מי שעזר לאשתי אזמרלדה יכול לגור בבית שלי תמיד!’ אז סוף סוף הוא האכיל את הפרי לאשתו, והיא התרפאה מיד.
והיה שמחה בכל הבית. העורב הביא את השועל, והם חיו ביחד ארבעתם לתמיד.
