פעם היתה ילדה שלא אהבה לקרוא ספרים, שמה אמרלד. היא רק אהבה לראות טלוויזיה כל היום. יום אחד אמא של אמרלד אמרה “בואי נלך לספרייה”. אמרלד אמרה “לא, אני לא רוצה לבוא איתך, אני רוצה לראות טלוויזיה ורק טלוויזיה, לא שום דבר אחר.” “מצטערת אמרלד, אני לא מסכימה לך” אמרה אמא “זה לא טוב לעיניים שלך”. “אוף” אמרה אמרלד, “אבל זה כיף לראות טלוויזיה”. “פשוט בואי איתי לספרייה” אמרה אמא. “נו טוב, אני אנסה לקרוא ספר אחד” ענתה אמרלד. “יאללה יוצאים לדרך”.אמרה אמרלד. אמרלד יצאה עם אמא שלה לספרייה.
אמרלד ואמא שלה נכנסו לספרייה. אמרלד חיפשה וחיפשה ספר ולא מצאה שום ספר. הספרנית שאלה את אמרלד “איך אני יכולה לעזור לך?”. אמרלד ענתה “אני לא מוצאת ספר”, “אוי! אז מה את אוהבת?” שאלה הספרנית. “אני אוהבת נסיכות” ענתה אמרלד. “אממ… אני אנסה לחפש ספר של נסיכות שמתאים לגיל שלך” אמרה הספרנית. הספרנית הוצאיה ספר של נסיכות שמתאים לגיל של אמרלד. “תודה שמצאת ספר בשבילי” אמרה אמרלד. אמרלד ניסתה לקרוא את הספר. פתאום אמרלד לא הפסיקה לקרוא את הספר. השם של הספר שאמרלד קראה הוא הנסיכה של היום, שסיפר הסיפור של המלכה מגנה. אמא של אמרלד אמרה “הגיע הזמן ללכת”. “לא סיימתי לקרוא את הספר הנסיכה של היום” אמרה אמרלד. “סליחה אמרלד, צריכים ללכת הביתה” אמרה אמא שלה. “אוף” אמרה אמרלד. “אז תשאילי את הספר” אמרה אמא שלה. “נו באמת!” אמרה אמרלד. אמא של אמרלד אמרה “מחר זה יום השפה העברית, אז מחר נחזור לספרייה”. “בסדר” אמרה אמרלד.
כשניגמר היום אמרלד הלכה לישון ונרדמה. אמרלד חלמה שהיא בהרפתקאה מיוחדת. בחלום היה מישהו מיוחד ושמו מרסון, והוא היה רשע ומעצבן. אמרלד פגשה את מרסון המעצבן והרשע. מרסון כמעט פגע באמרלד ובסוף הגיע המלכה מגנה להצילא את אמרלד. “את בסדר?” אמרה מגנה, “כן, אני בסדר” אמרה אמרלד “תודה רבה!”. מגנה היתה המלכה של המקום המוזר הזה. מגנה היא נחמדה מאוד! ואז מגנה אמרה בקול חזק “משרתים, תיפסו אותו!”. המשרתים תפסו את מרסון ושמו אותו בכלא של המדינה. “תודה רבה!” אמרה אמרלד למגנה הנחמדה “אני אוהבת אותך מאוד מאוד!”. “בבקשה אמרלד המתוקה והקטנה!” אמרה מגנה הנחמדה. “אני צריך ללכת הביתה”, כבר מאוחר מאוד” אמרה אמרלד. שתיהן אמרו אחד לשני ביי ביי! ונפרדו.
למחרת, כשנגמר הלימודים אמרלד ואמא שלה הלכו שתיהן לשבוע השפה העברית בספרייה. “אני כל כך מתרגשת!” אמרה אמרלד “אני רוצה לקרוא יותר על המלכה מגנה”. אמרלד ואמא שלה הלכו לשבוע השפה העברית. “איזה כיף זה היה” אמרה אמרלד.
