היו היה פעם ילד, בשכונה קטנה, ושמו דני. לכבוד יום הולדת 9, דוד שלו, אהרון, הביא לו אופניים נהדרות. האופניים שלו היו לבנות ויפות. מאותו היום הוא כל יום רכב לבית הספר על האופניים שלו, והוא ממש אהב את זה. הוא הקפיד לחבוש קסדה בכל פעם שרכב על האופניים.
יום אחד, אחרי הלימודים, הוא רכב על האופניים כרגיל. הפעם הוא ניסה דרך אחרת עם ירידה תלולה מאוד. הוא לא היה זהיר מספיק, ובטעות רכב יותר מדי מהר. הגלגל הקדמי שלו נתקע באבן, ודני נפל יחד עם האופניים שלו על המדרכה. דני ניסה לעשות בלימה אך לא הצליח, וקיבל מכה חזקה בברך. הוא בכה הרבה, כי היה לו מאוד כואב.
אמא שלו שמעה את קולות הבכי, ובאה בריצה אל דני. אמא שאלה אותו, מה קרה לך דני שלי? איך קיבלת מכה כל כך חזקה? דני התחיל לספר לאמא שלו מה קרה לו. אחרי שהוא סיים לספר לאימו מה קרה, היא נתנה לו חיבוק גדול, ושמה לו פלסטר כדי שהוא יירגע.
ביום שלמחרת הוא שוב רכב על האופניים והפעם הוא ניזהר יותר. לא רכב יותר מידי מהר, לא נפל מהאופניים שלו, לא קיבל מכה והכל היה בסדר. כשהוא חזר הביתה, אמא שאלה אותו איך היה בבית הספר? הוא אמר שהכול היה בסדר ושהיה לו כיף.
