סיפור שאבי היה מספר לי לפני השינה, כשביקשתי “אבא, עוד סיפור אחרון ודי”.
כשאחותי הבכורה ליאלי היתה קטנה, ואמא שמרה על אחי הגדול יאיר, ואני – תהילה, ואחי הקטן איתן, עוד לא נולדנו, אבא שלי, היה לוקח אותה לחוות סוסים. שם פגשו סיחה קטנה בשם קווין.
“אבא מה זה סיח” ? שאלתי. סיח זה סוס צעיר בעברית. וקווין באנגלית זו מלכה.
וכשמה כן היא. כלומר, היתה מלכה בנימוסים כמו המלכה בארץ אנגליה, ומלכה לבבית וחמה כמו האנשים בישראל.
מידי אחר הצהרים, היינו נוסעים ומאכילים אותה בקש, ממש מידנו, ומלטפים ומסרקים את גבה. ואפילו שוטפים אותה בצינור מים. זה היה מרשים מאוד ללטף בעל חיים גבוה ואצילי כמוה, כמו שמלטפים חתולה, או גור כלבים קטן.
עם הזמן קווין התרגלה אלינו יותר ויותר והיתה מזהה אותנו כשהיגענו, עוד מיד כשיצאנו יחד מהרכב.
היתה צוהלת, היייאאאאהה, ורוקעת ברגליים.
היו עוד סוסים אחרים בחווה אבל אליה היינו ניגשים ראשונים.
אך יום אחד קווין היתה עצובה. כששאלנו אותה למה את עצובה, אמרה שסוגרים את החווה. ורוצים למכור אותה למישהו זר.
הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות משהו. ובקשנו מבעל החווה לקנות אותה מידיו ולקחת אותה אלינו הביתה.
בבית אצלנו, שיכנו אותה בחדר של ליאלי. מיד כשליאלי חזרה מהגן, הייתה מאכילה אותה ומסרקת את גבה ואפילו שוטפת אותה בצינור מים באמבטיה.
ככה במסירות במשך שבוע ימים .
אך יום אחד קווין שוב היתה עצובה. כששאלנו אותה למה היא עצובה, אמרה שטוב לה אצלנו אך מתגעגעת לחברים ולמרחבים הפתוחים.
הבנו, שטובת קווין חשובה יותר מהצורך הפרטי שלנו והעברנו אותה לחווה סוסים אחרת קרובה אלינו.
שם אנחנו מבקרים אותה לעיתים קרובות, מאכילים אותה בקש ומסרקים את גבה . ממש כמו קודם. ואנו מרגישים שטוב לה עם החברים שלה. יחד איתם היא דוהרת במרחבים הפתוחים ומאושרת.
