המשימה
אלברט היה בן 12 כשראש כוכב הלכת מאדים אמר לו ולאימו שיש להם משימה. הם צריכים לטוס לכדור הארץ ולשמור על אבן החכמה המבוקשת, אותו רבים מנסים להשיג בשביל בצע כסף. אלברט ואימו התארגנו במהירות וכבר אחרי יומיים היו מוכנים. כמה דקות לפני שיצאו לדרך מפקד כוכב הלכת מאדים הזהיר אותם ממוקשים מסוכנים בדרך ונתן להם כוחות על שיעזרו להם.
הם יצאו לדרך ושכנו במלון בניו יורק. הם יצאו מהמלון לקנות אוכל ובדרך ראו איש זקן עם פרצוף מפחיד. האיש הזקן אמר להם שהוא מזהה שהם ממאדים. הוא אמר שקוראים לו נייג’ל , פתאום נזכרתי, המכשף נייג’ל קראתי עליו בספרים. הוא מכשף רשע. הוא אמר לנו שהוא לא יגלה לעולם שאנחנו חייזרים בתנאי שהוא יטיל עלינו קללה. הוא הצביע עלי ואמר ” אתה, עליך אני רוצה שתיפול הקללה”. “אני?” אמרתי ברעד. “כן” המשיך נייג’ל “אתה לא תוכל להתאהב בבת אדם לעולם”.
נרגעתי. לא חשבתי שזאת תהיה קללה כזאת קלה לביצוע.
“אתה עוד תראה שהקללה הזאת תקשה עליך מאוד בחיים” אמר נייג’ל ונעלם בין הצללים.
חשבתי לעצמי, כמה מוזר והמשכנו בדרך.
לא עברו יומיים וכבר הרגשתי את הקללה של נייג’ל.
יצאנו למשימה ובדרך ראיתי ילדה בערך בת גילי שמאוד מצאה חן בעיניי והחלטתי לפנות אליה. “שלום, אני אלברט” אמרתי. היא ענתה “שלום , אני סולינה”. איזה שם יפה, חשבתי לעצמי. ואז נזכרתי בקללה של נייג’ל. בתחילה נבהלתי והבנתי שעלי להתרחק ממנה. אבל אז עלתה בי מחשבה שכנראה זה לא כזה נורא ,מה כבר יכול לקרות. המשכתי לדבר איתה . התברר שהיא היתה ממשפחה עניה מאחד הכפרים ותהיתי אם אוכל לסמוך עליה ולשתף אותה מה מעשי כאן.
“נראה לי שאתה חושד בי” היא אמרה. “לא, כאילו כן” אמרתי בגמגום. “לא משנה, אני פשוט אספר לך. הגעתי לכאן מכוכב לכת אחר בשביל משימה, להציל את אבן החכמה, יש לי כוחות על ואני לא יודע להשתמש בהם”.
“מה?” היא נדהמה. משהו בתגובה שלה לא היה נראה לי.
בדיוק אמא שלי הגיעה ואמרה שכנראה נישאר בכפר לעוד מספר ימים. שמחתי בליבי.
בימים הבאים סולינה עזרה לי להשתלט על הכוחות שלי. הם היו מטורפים. יכולתי לשרוף , להרטיב, להצמיח, לעוף, לעשות כל מה שבא לי.
סולינה שמחה בשבילי, אך שוב, משהו בה היה מוזר.
יום לפני שיצאנו למשימה סולינה אמרה לי שכל הכוחות שהיו בי עברו אליה.
הפרצוף שלה היה זדוני.
ידעתי, אמרתי לעצמי.
סולינה אמרה לי ששמה האמיתי הוא ליבי, היא מפלצת שגורשה מכוכב זר.
נדהמתי. אני חייב להביס אותה, חשבתי לעצמי.
היא התחילה לירוק עלי אש אבל הצלחתי להתחמק.
“לא תצליח להביס אותי” היא אמרה.
המשכתי להכות אותה אבל היא המשיכה לגבור עליי עד שפתאום ראיתי יצור משונה. הוא היה כחול וזוהר.
“אני אבן החכמה” הוא אמר “אני באה להגן על מי שמגן עלי”.
פרץ קרב בין אבן החכמה לסולינה.
אבן החכמה הביסה את סולינה בנצחון מוחץ.
“תודה” אמרתי לה.
אבן החכמה אמרה שהיא מנסה להפיץ אור וטוב בכדור הארץ. התרשמתי והלכתי לאימי.
הייתי מותש.
היא הגישה לי מרק ירקות עם כוס מיץ תפוזים.
אכלתי ושתיתי וחזרה לי האנרגיה.
אמרתי לאמי שמשימתנו הושלמה. בדרך הביתה ראיתי את נייג’ל המכשף. אני אף פעם לא טועה אמר והלך לדרכו להרפתקה חדשה.
