בס”ד
מפלצת השאגה
בארץ רחוקה, היו שני ילדים שאהבו לשחק במשחקים כמו דומינו, קלאס, פאזל. הילדים גרו בעיירה ששמה מליפיסנט. בעיירה היה כל מה שתרצו: תפוחים, עגבניות, עוגות, עוגיות והמון אוכל טוב.
הילדים, רואי ודנה, איבדו את הוריהם כשהיו קטנים, כשהייתה בעיירה סופת טורנדו, אבל הם לא וויתרו. הם אמרו אחד לשני כל לילה: “אנחנו לא נשאיר את ההורים שלנו מאחור.” הילדים גרו עם סבא וסבתא, שיחקו ונהנו והלכו לישון בסוף היום. בלילה, הם שמעו קול מצמרר שנשמע כמו… ההורים שלהם. רואי ודנה, רצו מעבר לחלון, חיפשו דמות בעקבות הקול, אך לא ראו שעומדת מאחוריהם מפלצת מפחידה ושחורה.
המפלצת קראה לילדים: “בואו אליי, בואו היום, יש לי סוד, זה לא חלום”.
דנה אמרה לרואי: “אמאל’ה! מי זה שקורא לנו?! מה זה הקול המשונה הזה?! נדמה לי ששמעתי גם את אבא ואמא” ורואי ענה לה: “אל תדאגי אני אשמור עלייך, אנחנו אחים לנצח. ואני לא שמעתי את אבא ואמא” דנה השיבה לו :”אולי לא שמעתי טוב, אני מתגעגעת” רואי ענה: “גם אני, בואי נחזור לישון”.
פתאום הם שוב שמעו את הקול המצמרר, והחליטו לקום לחלון. המפלצת באה מאחוריהם וצעקה: “בוווו” וצחקה בקולי קולות: “הא הא הא” רואי ודנה רעדו מפחד, דנה חיבקה את רואי. רואי שאל את המפלצת: “מי את ומה את רוצה מאיתנו”? לפני שהספיקה המפלצת לענות, היא חטפה אותם, והם עפו על גבי הכנפיים שלה בשמיים. הילדים שאלו אותה הרבה שאלות: “למה את לוקחת אותנו, את מכירה אותנו”? והיא השיבה: “שקט ילדים! תנו לי להניע אתכם לאן שאני צריכה”. דנה התחילה לבכות ואמרה למפלצת: “סבא וסבתא יחפשו אותנו, תחזירי אותנו הביתה מפלצת מרושעת”! המפלצת לא ענתה, אלא רק חייכה אליהם, והמשיכה לעוף.
אחרי כמה דקות, הגיעה המפלצת לביתה, הניחה את דנה ורואי בכניסה ונכנסה למערה חשוכה. ביתה היה מלא במשחקים גדולים ומשונים, מכוניות מתנגשות ענקיות, גלגל ענק שהפך לקטן, מגלשה המושכת למעלה במקום להוריד למטה, וקרוסלה שלא מפסיקה להסתובב לעולם. דנה רצתה לשחק במשחקים השונים כמו שהם אוהבים, ורואי אמר לה: “אסור לנו! אולי הם מכושפים? סבא וסבתא לא היו מסכימים לנו”. דנה לא הקשיבה ועלתה על הקרוסלה.
דנה התחילה להסתובב בקרוסלה ולא הצליחה להפסיק! היא התחילה לבכות וצעקה: “רואי! רואי!! תציל אותי”! פתאום שוב שמעו רואי ודנה את הקול המצמרר. המפלצת הופיעה והרימה את דנה מהקרוסלה. “מה אתם עושים? לא הסכמתי לכם להשתמש במתקנים!!” צעקה המפלצת.
פתאום, יצאו מהמערה ההורים של דנה ורואי. הילדים היו מבולבלים ורואי אמר: “אמא? אבא? מה אתם עושים פה”? הילדים רצו אליהם מהר וחיבקו אותם. אמא שלהם אמרה: “זוכרים את סופת הטורנדו שהייתה לנו”? “כן” ענתה דנה. “אז כמעט לפני שנסחפנו למעלה עם הענן, הגיעה המפלצת המתוקה והצילה אותנו” הילדים היו המומים וחיבקו את המפלצת: “תודה שהצלת את ההורים שלנו!” המפלצת חייכה, והחזירה את כולם הביתה בבטחה ובשלום.
אחרי כמה ימים, הייתה שוב פעם סופת טורנדו. למזלנו, הייתה למשפחה מישהי שתעזור להם כל הזמן- מפלצת השאגה. כך למדו הילדים שאף פעם לא משאירים אדם מאחור.
גם אתם ילדים, תהיו נאמנים אחד לשני, במיוחד להורים שלכם. צריך לעזור אחד לשני, אף אחד לא טוב יותר מהאחר. אם נישאר ביחד, נצליח להתגבר על כל סופה בדרך, וכל מכשול.
