בס”ד
המשפחה שלי
הסיפור הזה מספר על המשפחה שלי.
אנחנו שבע נפשות במשפחה, אני ואחי התאום שניר הכי קטנים בבית. יש לי אח גדול משוחרר כבר מהצבא, אחות אחת שהיא כעת משרתת בצבא ואח צעיר יותר בכיתה י’.
הכל התחיל מזמן, שאבא טס לאוסטרליה מהעבודה ואז אמא הייתה האחראית היחידה בבית.
בינתיים אחי האמצעי, אילון, רצה תוכי. כעבור זמן רב שאחי השתוקק מאוד לתוכי אמא הסכימה וכאשר אבא חזר הביתה חיכתה לו הפתעה.
הם קנו תוכי קטן בן חודש. קראנו לו אלביס. הוא בקע מהביצה בחג הפסח והגיע אלינו אחרי שגדל קצת ויכול היה לאכול בעצמו. התוכי מסוג גרינצ’יק בצבעים ירוק וסגול והוא מופרע גדול. הוא רק נראה קטן אבל הוא ממש גדול. לתוכי יש צמיד על היד עם מספר כמו מספר תעודת זהות, כדי שאם הוא ילך לאיבוד ומישהו ימצא אותו הוא יוכל לאתר אותנו ולהחזיר לנו אותו.
לאחר שהתוכי שהה בביתנו כמה ימים, אבא חזר בינתיים מאוסטרליה והיה מופתע מאוד לפגוש את התוכי בבית. כעבור כמה ימים טסו אמא, הדר ואילון למדריד ואני נשארתי לשמור על התוכי השובב. שלחתי להם הרבה תמונות של התוכי והם שלחו לנו תמונות שלהם ממדריד.
כאשר הם חזרו הביתה הכל חזר לקדמותו והתוכי התרגל לחיים בביתנו והפך להיות בן בית אצלנו, ממש כמו אח קטן ושובב.
מאז “אחי הקטן” שהוא בעצם התוכי למד לעוף, לעשות גלגול, לתת יד, להסתובב ובעיקר לצרוח רוב היום. הוא גם נושך אותי לפעמים וזה פחות נעים.
עכשיו אחי אילון רוצה להביא לתוכי אח קטן אמיתי גוזל של תוכי קטן, אבל אמא ואבא ממש לא מסכימים כי הוא מלכלך וצורח הרבה וזה כואב באוזניים.
דודה שלי ממטולה, זאת שקונה לי מלא מתנות כל הזמן, לא אוהבת את התוכי שלנו כי היא לא אוהבת חיות. אז היא לא מוכנה לעזור לי לשכנע את אבא ואמא לקנות לאלביס התוכי שלנו אח או חבר. זה עושה אותי עצוב, כי גם אני רוצה שיהיה לתוכי חבר, עצוב לו לבד ובגלל זה הוא צורח כל היום.
מקווה שנצליח לשכנע את אבא ואמא ואולי נגדיל עוד קצת את המשפחה המיוחדת שלנו.
יש לי ממש משפחה נחמדה וחוויתית שכזאת 😊.
