היי קוראים לי גלי ויש לי סיפור שלא ישכח!
שנה שעברה, אימא שלי הפתיעה את כל המשפחה שאנחנו טסים לניו יורק !
אנחנו משפחה קטנה הוריי, ואני גלי לוי.
אתם שמעתם על ניו יורק? אני מאוד אוהבת ללמוד על מקומות חדשים. עד שהגיעה הטיסה גיליתי הרבה דברים שלא ידעתי, למשל שב-2001 נהרגו כ־3,000 בני אדם בפיגוע טרור שהביא לנפילתם של מגדלי התאומים.
עם הרבה מזוודות ותיקים בידיים חיכינו שעות בשדה התעופה וכשהגיע הרגע לעלות למטוס פתאום אני פוגשת את חברתי הטובה שרון כל כך שמחתי ורציתי שגם היא תטוס לניו יורק ולא למקום אחר.
”גלי נו בואי שלא נפספס את הטיסה!“ קראה לי אימא התחלנו ללכת בין המוני האנשים מחפשים את המקום שבוא אנחנו אמורים לשבת זה היה קשה אבל שרדנו התיישבתי במקומי.
הטיסה התחילה, הוריי קראו עיתון ואני השתעממתי וחשבתי מה אני יכולה לעשות 10 שעות?!
חלפו להן עשר שעות שינה, קריאה וסתם מחשבות נחתנו בשדה התעופה ‘קנדי’ שבניו יורק, היה הרבה מאוד רעש ובלגן ומתוך כל הרעש אני פתאום שומעת מישהי קוראת לי “טלי את עדיין פה?!” הסתובבתי, ואת מי אני רואה? את שרון! היא אמרה לי “מה את עושה כאן?!” מאוד התרגשתי, יכול להיות שנבלה יחד בעיר? מסתבר שההורים תכננו לנו הפתעה מאוד מרגשת ואכן בילינו יחד במהלך השבוע.
הגענו למילניום ברודווי טיימס סקוור מלון יוקרתי ומפנק וגם המשפחה של שרון היו אתנו.שרון ואני קבענו בלובי בשעה 16:30 בזמן שחיכיתי לה למטה אני שומעת אותה קוראת לי בפאניקה ”גלי, גלי! ” נשמה בכבדות ושיתפה אותי שאחיה העיף את הטלפון שלה מעבר לגדר, הישר לתוך המערה שהייתה שם והיא מאד פוחדת להיכנס למערה לבד ושאלה האם אני יכולה להיכנס איתה? כתבנו להורינו הודעה שאנחנו יוצאות רגע וחצינו את הגדר.המערה הייתה ענקית וקצת מפחידה הדלקנו פנס בטלפון ונכנסנו למערה חשוכה, בהתרגשות רבה מצאנו את הטלפון, בו זמנית התכופפנו לקחת אותו ופתאום שוגרנו לשנת 2001 ב10.9, לא מאמינות, חזרנו 13 שנה אחורה בזמן!!! “10.9?? רגע 10.9 זה יום לפני הפיגוע הנוראי שהיה במגדלי התאומים” , אמרתי לשרון.
פתאום התקבלה הודעה ושתינו קפצנו בבהלה
”שלום לכן בנות אני הוא ‘האחראי’ החזרתי אתכן אחורה בזמן כדי לנסות להשפיע על עתיד טוב יותר ולעזור לנו להציל את המחר! כל מה שאתן צריכות לעשות זה לגרום לכמה שיותר אנשים לצאת מהמגדלים עד מחר. יש לכן כאן גם את כל כתובות המיילים של האנשים הנמצאים במגדלים. צאו לדרך” הסתכלנו אחת על השנייה והתחלנו לעלות רעיונות בתחושת ערך ומשמעות.אני אשיר להם למטה וכולם ירדו? אמרתיאבל בטח לא כולם ישמעו והבניין מאוד גבוה, השיבה שרון.ואז הוסיפה, נפתח את הברז ונעשה הצפה וכך כולם יצאו משם?מבולגן מידי, רטוב מידי וגם באמת יכול להיות מסוכן שלא נעשה גרוע יותר. השבתי.
זהו, יש לי רעיון! נכון הוא הביא לנו כתובת מייל? נשלח לכולם הודעה מטעם העירייה שיש בולען ענק מתחת למגדלים ויש סכנת קריסה, בטוח אנשים יבהלו ויברחו.רעיון מעולה אמרה שרון, וזה מה שעשינו,
לאחר כמה שעות הצצנו לעבר המגדלים וכך ראינו נחיל של אנשים יוצאים בהמוניהם ושבים לביתם.הצלחנו!! הצלחנו??? לפתע הרגשנו סחף והופ חזרנו חזרה, יצאנו מהמנהרה, חזרה להורינו. חיפשנו בגוגל האם היה אסון מגדלי התאומים?מה דעתכם? בפרק הבא נשתף!
