חברות
זה היה יום שני,אמא העירה את הלל ואמרה לה בוקר טוב! הלל מהר התארגנה, אבא לקח את הלל ותוך כדי הנסיעה אמר לה: “את יודעת שאני מתגייס לצבא?” הלל אמרה: “וואי אבא תהיה חסר!!” הלל הגיעה לבית ספר והעבירה את היום כמו כל יום.
הלל ילדה שאין לה כל כך חברות, מי שהיא רואה היא משחקת איתה כל פעם זו משהי אחרת, אין לה חברות אמיתיות וקבועות.
אמא החזירה את הלל מבית הספר, הלל אכלה והעבירה את הצהרים עם עצמה.
אחרי ארוחת הערב התארגנה לשינה והלכה לישון. בשעה 1 בלילה התעוררה והרגישה שמישהו שם לה משהו על המיטה ויוצא, היא הייתה עייפה מדי כדי להסתכל מי זה, אבל היא ראתה שעל המיטה שלה מונח פתק. היא פתחה את הפתק וקראה: “להלל , רציתי להגיד לך שאני נכנס לעזה -אוהב ומתגעגע כבר מעכשיו, אבא. הלל ניסתה להירדם ולא הצליחה (היא הבינה שאבא שלה לא רצה שהיא תיבהל יותר מדי ולכן כתב לה את זה בפתק) .
היא הלכה לחדר של ההורים שלה וניסתה להעיר את אמא שלה ולהגיד לה שהיא לא מצליחה להירדם בגלל שאבא נכנס לעזה, אבל אמא לא התעוררה. הלל היתה בלחץ, הלב שלה דפק במהירות ובחזקה. היא לא ידעה מה לעשות – 1 בלילה והיא לא מצליחה להירדם (למרות שהייתה עייפה היא לא הצליחה מרוב דאגה). היא הרגישה שהיא ממש מפחדת על אבא שלה ושהיא לא אמרה לו שלום כי עכשיו היא גם לא תראה אותו הרבה זמן, היא החליטה שהיא שמה נעליים, סוודר ויוצאת. אבל נשאר לה דבר אחרון לעשות- היא לקחה דף וכתבה: “אמא יצאתי”, היא שמה לה את הפתק ליד המיטה ויצאה. היא צעקה: אבא!!! חכה לי אני באה !!! אבל לא היה שם אף אחד ואבא כבר הלך לפלוגה שלו.
הרחוב היה חשוך ושומם, הלל חזרה הביתה ופרצה בבכי. אמא שלה הייתה בסלון וחיפשה את הלל. היא התקשרה למלא אנשים, לא מספיק שבעלה בעזה , גם הבת היחידה שלה נעלמה. אמא שלה קלטה שהלל חזרה ובאה אליה, חיבקה אותה ואמרה לה:”איפה היית?” הלל ענתה: “חיפשתי את אבא”. אמא אמרה שהכל לטובה ולא לדאוג כי ה’ איתנו ושומר על כל החיילים!
שתיהן היו עייפות אבל הרגישו שה’ שומר על אבא והלכו לישון. בבוקר ,הלל הגיעה לבית הספר , הלכה לאפרת ואמרה לה: “את יודעת שאבא שלי נכנס לעזה ואני מפחדת עליו?” אפרת ענתה: “לא הבנתי, את חושבת שזה מעניין אותי שאבא שלך התגייס? לכי תפחדי לבד י’ פחדנית!” הלל נפגעה.. ואז אמרה לעצמה שהיא לא תפגע ממנה כי היא סתם מחפשת להעליב, והלכה לעוד בת ועוד בת וכולן אמרו שזה לא מעניין אותן. הלל הרגישה בודדה ממש והייתה כל היום לבד וכולם התלחששו לידה בסודות וצחקו. למחרת ,המורה הודיע שיש ילדה חדשה בשם עדי שמגיעה לכיתה וכולן אמרו : “אוףףף”!!, רק הלל לחשה לעצמה: ” איזה כיףף! “כולן הסתכלו עליה במבטים.. עדי נכנסה לכיתה והלל אמרה לה :”מה קורה? רוצה לשבת לידי? “עדי אמרה : “כן” ושתיהן דיברו ביחד, והלכו לאחת לשנייה, שיתפו אחת את השנייה, והיו חברות ממש טובות. ופתאום עדי אמרה: “את יודעת שאבא שלי התגייס לעזה?” ואז הלל אמרה:” וואי גם אבא שלי!! איזה פלוגה אבא שלך?” עדי ענתה: “גולני” והלל התלהבה: “גם אבא שלי!!” מסתבר שאבא של עדי ואבא של הלל היו חברים טובים מהפלוגה. אז גם הלל ועדי חברות הכי טובות וגם ההורים חברים טובים😊
“חברות עוזרת לשרוד בזמנים קשים”
